כול חיי חוויתי אורגזמות פשוטות שקטות, שבאו, הרגיעו והלכו
הייתי גומרת בלי קול, הייתי גומרת בלי שהנשימות ישתנו, לעיתים אנחות בודדות
אף פעם לא גמרתי עם גברים אחרים, הייתי מלכת הזיופיים, היו פעמים שזייפתי בצורה כול כך עלובה ועדיין הגברים היו יוצאים מרוצים, הרגישו שהם עשו את שלהם.
ולא חוויתי עם עצמי הרבה אורגזמות שהיו נמרחות אצלי על הפרצוף בחיוך מאוזן לאוזן.
ביום שהכרתי את אדוני הכול השתנה (ממש מפתיע חח).
אחד המשפטים שהוא אמר לי שהוא לא מרגיש אשם אם האישה שאיתו היא מזייפת, זו כבר בעיה שלה. בתור זייפנית סידרתית שהאשימה רק את הגברים בבעיה זה עיצבן וקומם אותי. דרשתי הסבר והוא הסביר שחשוב לו שאישה שאיתו תגמור אבל אם היא לא מכווינה אותו ואומרת לו מה עושה לה טוב ומה פחות ומעדיפה לזייף במקום זו כבר בעיה שלה ושלא תבוא אליו בטענות אחכ.
מאז אותה שיחה ומפגישתנו הראשונה במיטה לא זייפתי יותר. האורגזמה הראשונה שלי איתו הייתה סבירה אבל היא הייתה האורגזמה הכי מיוחדת שחוויתי עד אותו יום, זה אומר כול כך הרבה על מה שאדוני היקר העניק לי, לא רק ירידה ארוכה, מושקעת, רגישה וסובלנית, אלא גם את ההבנה שאני יכולה לגמור לא רק עם עצמי. אותה אורגזמה ספציפית, עד כמה שהיא הייתה קטנה וזניחה לעומת האורגזמות שב, היית בעלת המשמעות הכי חשובה למערכת היחסים שלנו.
אני רוצה להודות לך אדוני על אותה אורגזמה סבירה שלקחה אותנו כול כך רחוק..