לב ליבו של הלב

מעטות הן הפעמים שנתקלתי בחיי בטוב לב שאין לו סוף. 

אתמול זכיתי לשוחח איתך ולשמוע ממך שוויתרת על משהו שאת זקוקה זקוקה לו כאוויר לנשימה, למען הזולת. 

כבר אמרתי שמעטות הן הפעמים שנתקלתי בחיי בטוב לב שאין לו סוף, אצלך זה קיים. 

המעשה כה אצילי שכל מה שאומר עליו, רק יוריד מערכו. 

גשי למראה, הסתכלי עמוק לתוך עיניך והרגישי איך הטוב הזה עוטף אותך. 

באחד הבלוגים התנהלה התכתבות שנראית בערך כך:

היא: הגדרות זה לחלשים...

אני: חחח מה שעשית עכשיו זה להגדיר. 

מישהי: חחח תכלס. 

חוץ מזה שזה היה מצחיק, יש פה נקודה פנימית. 

המגדירה מעריכה זרימה, יען כי היא זורמת. גמני מעריך זורמים יען כי אני לא. אנשים שזורמים ואנשים שמגדירים, כל הדרכים מובילות לרומא. כל אחד יכול להגיע רחוק מאוד בכל תחום בחיים. 

ככל שאנחנו יותר מתפתחים, כך נצליח להגיע יותר רחוק. לא משנה מה הנקודות החזקות שלנו.  

בדרך, אל לנו לשכוח שאסור לזלזל ביכולות השונות של אחרים. הם יצמחו בדרכם ובמסלולם. 

אצל היקרים לנו, עלינו להתאמץ ולמצוא את הדרך לפתח את היכולות החזקות שלהם, בכדי להצמיח אותם. הטוב שלהם יעשה לנו ולעולם טוב. 

כתיבה מתוך ניסיון העבר ודמיונות העתיד. 

אני אומר לה אני אדון העוד, תמיד ארצה ממך עוד. 

היא מקשיבה לי.  היא תמיד מקשיבה לי. תמיד רוצה להעניק לי עוד ממנה. היא לא נרגעת עד שהיא מרגישה שנתנה לי את כולה ועוד קצת מעבר. 

כשהיא עושה כך, אני מכניס את ליבה לתוך ליבי. ליבי מתרחב יחד עם שלה. אני מרגיש שהלב שלה מתחיל לפעום, בהתאם לקצב ליבי. 

עוד אני אומר לה שוב. היא מקשיבה לי. היא תמיד קשובה לי. את נשמתה היא רוצה להעניק, שאחזיק ברוך בין כפות ידי. 

כשהיא עושה כך, אני מלטף את נשמתה שלה, בתוך ידי. מכיר בכוחי ובאחריותי לה ולנשמתה. מלטף ומאכיל את נשמתה. 

עוד אני אומר לה. היא כורה אוזן לכל מילה היוצאת מפי. היא מצפה לעוד עוד. גם אחרי שנתנה כמעט הכל. היא תמיד שם בשבילי. 

אוספת את עצמיותה בידיה שלה ומושיטה לי את תוך תוכה. לא חמודה, את זה אני אשאיר לך. משם את צומחת ומשם אני זוכה לעוד שלך. הגדילה שלך היא האושר שלי. 

כשהנשמות מחוברות, אין מגבלה של מרחב או של זמן. סיפור אמיתי על החיבור שלי איתה. 

תודיעי לי כשתהי לבד בבית. 

אחרי זמן מה, היא מודיעה לי שכרגע היא לבד אבל מישהו צריך לחזור הביתה. 

התפשטי ותתחילי לאונן, אני פוקד עליה מהטלפון. 

היא בעיר אחת אני בעיר אחרת. החיבור עמוק ומאפשר מגע. 

השיחה מתגלגלת, רמת הגירוי עולה משני צידי הקו. 

פתאום אני מרגיש אותו צועד במדרגות ומתקרב לדלת ביתה. פוקד עליה לסגור את השיחה ולהתלבש לכבוד הנכנס. 

היא כדרכה, מצייתת לי מידית וללא עורערין. 

שתי דקות אחרי זה אני מקבל ממנה סמס. 

באותה שניה שסיימתי להתלבש, הוא דפק בלדת.  אדוני, איך ידעת מתי הוא יגיע אלי? 

כשהנשמות מחוברות, אין מגבלה של מרחב או של זמן. זהו סיפור אמיתי אודות החיבור שלי איתה. 

הכל מתחיל ומסתיים בלב. 

בדרך זה עובר ביתר הגוף. לא משנה מה זה, הזה הזה. 

למשל מערכת שליטה וכניעה, מתחילה ברצון שלי ושלה, בדרך יש כמה תחנות בשכל שלה, ברגשות שלה ובגוף שלה. 

בסוף הסיבוב, שוב הלב שלנו פועם והפעם ביתר עוצמה והיא ואני רוצים עוד.