To be

אחיותיי ביער יושבות עימי.
עיניים עצומות,מקשיבות.
למילים שלוקחות אותנו אל מעבר לזמן.
שקועות בתוך עצמנו.
מטיילות במקום נסתר מעיניים רגילות.
עפות עם הרוח,
צוללות למים שקופים מרפאים.
משרישות שורשים עדינים כמו נימים קטנים,
ומתמזגות עם העצים.
עיניים עצומות והעין השלישית פתוחה לרווחה.
וברגע שצריך היה  לחזור לכאן ועכשיו...
לוחשת לי פייה בהירה קחי מזכרת מהבית.
ואני לוקחת 2 אבנים פשוטות אך רק למראה .
2 אבנים נפרדות שיחדיו משלימות את ליבי השבור.
עיניים פקוחות אני מלאה בצבע עז של עלים ירוקים .
יער שמרפא אותי,פייה שנתנה לי סימן.
ושתי אבנים פשוטות אך רק למראה ששמתי
בתוך צדף על מדף .

החיים הם פאזל.

בכל פעם אני מוצאת חתיכה חסרה ומרכיבה אותה במקום שלה.

יש חתיכות שלוקח לי המון זמן למצוא.

ויש חתיכות שמתגלות באופן מהיר וקל.

שמתי לב שכאשר לא הקשבתי לאינטואציה הפנימית שלי ,מכל מיני סיבות(פחדים,מניפולציות עצמיות)

קשה יותר למצוא את החתיכות.

וכאשר הקשבתי לעצמי החתיכות הגיעו בקלילות ובשמחה כאילו משלימות את הפאזל בעצמן.

הכל כל כך פשוט ולא פשוט.

אני בוחרת בפשטות ואני מגיעה למקומות שלא חלמתי שאגיע.

אוספת סביבי אנשים כמוני שמנסים לעשות טוב בעולם,רוצים לעזור ולטפל

רוצים להפיץ אור ושמחה .

אנשים אמיתיים שעברו דברים לא קלים בחיים אבל עדיין מוצאים בתוכם את הכוח לרפא את עצמם ואחרים.

שליחי אור מסתובבים ביננו.

רק צריך לפקוח עיניים ולצאת מהעולם של עצמנו והכל פה .

הידע פה! אני בתהליך הזכרות של מי אני(:

מסע היזכרות במי שאני.

לא אני שאני מכירה מכאן.

האני האמיתית.

המקור שממנו הגעתי.

מסתובבת כאן שנים בתוך גוף.

ואני כמהה לרחף להיות הכל .

עם האדמה,עם המים,עם האש האויר והרוח.

לגעת באור להתמזג ולהיות בתוכו.

לרקוד כמו להבה שובבה.

להיות הרוח שמלטפת את הכל.

להיות מים צלולים וזורמים.

להיות האדמה אחרי הגשם.

To be.

התוף היכה בקצב אחיד,

3 נשימות ארוכות.

ואני רוכבת על הזאבה.

דוהרות ביער לפי מקצב התופים.

זה תמיד קורה שאני עוברת למימד הזה.

לאן תיקח אותי הפעם..

והיא לא מאכזבת ולוקחת אותי לאן שצריך.

לאגם הלבן שלתוכו מפל של אור נשפך.

כמו אבקת פיות מנצנצת כך פני המים הבהירים .

אני נכנסת למים הטהורים והמרפאים .

משתכשכת וצפה בהם עד שמתיישבת לי על הסלע וטובלת רגליים במים הנעימים.

הזאבה שרועה לידי מחכה להחזיר אותי 

לכאן ועכשיו,התוף קורא לי לחזור ואנו פוצחות בדהירה .

חוזרת הביתה עד לפעם הבאה.

חלום שמאני.

אחרי תקופה הכל בהיר וצלול.

הרגש מתפוגג.

הנתיב שלי פרוש לפני,צעדים קטנים 

מובילים אותי למקום של אושר.

פנימה בתוך תוכי גיליתי אור.

גיליתי את הגרעין של המקור.

אומרים שאחרי מפלה גדולה ישנה עליה, 

ואני מטפסת שלב אחרי שלב .

כגודל הסטייה גודל המכה .

וסטיתי סטייה עצומה מהנתיב שלי.

בחרתי להתפשר ,בחרתי להקשיב לפחד.

בחרתי להכנע לפחד ולהיות בחברה לא מתאימה רק בגלל תחושת הבדידות.

היום יש בי אור ואהבה לחיים.

לא כועסת,לא נוטרת ולא מרגישה דבר

מלבד הרגע הזה כאן ועכשיו.

חייה רגעים קטנים של אושר .

מצרפת אותם לפאזל אחד גדול שהוא כולו שלי.

יושבת במרפסת מביטה בצמחים שלי ,

בפרחים שפורחים ,בבדל הסיגריה שהשאיר לי למזכרת ומחייכת לעצמי.

מצאתי נתיב של אור ואהבה.

ואני מתכוונת להשאר בו.

העבר מטושטש ונשכח..סלחתי לו וגם לי.

אישה חדשה נולדה.

המגע שלו על העורף שלי

הריח שלו עלי

צפה בתוך ריגוש אסור

משחקי שליטה

לבן מול שחור

שפתיים נוגעות בשפתיים

לרגע שנדמה כמו נצח

רגע גנוב של חיבוק

ידיים חזקות מלטפות אותי ללא מילים

מתמכרת לאהבתו אלי

לאט לאט נמסה 

ללא שליטה 

עוצמת עיניים ונותנת לעצמי להרגיש 

חמימות עוטפת ואסורה.