לפני 5 שנים. 11 בספטמבר 2018 בשעה 12:56
אחיותיי ביער יושבות עימי.
עיניים עצומות,מקשיבות.
למילים שלוקחות אותנו אל מעבר לזמן.
שקועות בתוך עצמנו.
מטיילות במקום נסתר מעיניים רגילות.
עפות עם הרוח,
צוללות למים שקופים מרפאים.
משרישות שורשים עדינים כמו נימים קטנים,
ומתמזגות עם העצים.
עיניים עצומות והעין השלישית פתוחה לרווחה.
וברגע שצריך היה לחזור לכאן ועכשיו...
לוחשת לי פייה בהירה קחי מזכרת מהבית.
ואני לוקחת 2 אבנים פשוטות אך רק למראה .
2 אבנים נפרדות שיחדיו משלימות את ליבי השבור.
עיניים פקוחות אני מלאה בצבע עז של עלים ירוקים .
יער שמרפא אותי,פייה שנתנה לי סימן.
ושתי אבנים פשוטות אך רק למראה ששמתי
בתוך צדף על מדף .