לפני 5 שנים. 18 בנובמבר 2018 בשעה 20:36
ולרגע אחד הרוע הצליח להמם אותי.
השנאה,הטינה והארס נשפכו ללא מעצורים.
לא הבנתי מאיפה הלבה הרותחת הזאת מוטחת לעברי ולא הייתי מוכנה.
לא הייתי מוכנה כי לא היה לי מושג קל שבקלים שהמירמור והשנאה כה עזים.
לא היה לי מושג כי אני לא כזאת.
שאתה לא כזה אתה לא מדמיין מחשבות כל כך איומות .
כן זה היכה בי כרעם ביום בהיר.
אבל אני רואה בזה עוד מכשול בדרך.
הדרך שלי היא ללא מירמור,ללא טינה,ללא שנאה .
מי שבוחר לעצמו דרך של שנאה ,טינה ומירמור בוחר חיים מלאים בסבל.
ולכן כל מה שהוטח כלפי היום הוא בעצם הסבל של אותה נשמה אומללה שלעולם לא תשמח בחלקה,לעולם תאשים אחרים בצרותייה,לעולם לא תחווה אהבה אמיתית
מה שנותר לי אחרי ההלם זאת ההבנה
ששום דבר פה אינו אמיתי ואינו קשור אלי.
שיעור לא קל אבל הכרחי.
