סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירבוטים

במה יוצרת משלי.



אני מפחדת ממך,
מהמילים שלך,
מהחיוך הקטן,
מהמבט שקורא אותי,
מאיך שאתה גורם לי להרגיש.

כשהכל קורה כל כך מהר,
אני מדמיינת עלינו דברים.
נחלשת,
הלחץ ביד, ההתרגשות בבטן.
ועם זאת, ייאוש קטן
צפייה לעוד אכזבה.

כשאתמסר לך,
תשגע אותי.
כשתגלה אותי,
אתרגש.
כשימאס לך,
אעלם.

פעם אחת נוספת ודי.
לפני 11 שנים. 3 בפברואר 2013 בשעה 11:40

הוא הזכיר לי אותך אתמול

והתייפחתי אל הכרית

חשבתי שהלב שלי הולך להתלש מהמקום והבטן פשוט תתפוצץ.

איך אחרי כל הזמן הזה, אני עדיין מתגעגעת אלייך?

כבר עברו שנתיים והפצע לא מגליד,

לא מתקדמת קדימה, לא מתגברת עלייך, מרגישה אבודה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י