סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירבוטים

במה יוצרת משלי.



אני מפחדת ממך,
מהמילים שלך,
מהחיוך הקטן,
מהמבט שקורא אותי,
מאיך שאתה גורם לי להרגיש.

כשהכל קורה כל כך מהר,
אני מדמיינת עלינו דברים.
נחלשת,
הלחץ ביד, ההתרגשות בבטן.
ועם זאת, ייאוש קטן
צפייה לעוד אכזבה.

כשאתמסר לך,
תשגע אותי.
כשתגלה אותי,
אתרגש.
כשימאס לך,
אעלם.

פעם אחת נוספת ודי.
לפני 11 שנים. 11 באפריל 2013 בשעה 21:29

כל החיים הרגשתי שאני עומדת בצד, לא שייכת, מתבודדת

מתרחקת מקבוצות חברים גדולות

סולדת מאנשים שטחיים ורדודים

מבדלת את עצמי מאחרים 

ומעדיפה את זה ככה

הרבה פעמים חשה דיכאון של בדידות

אך שמתחיל להיות צפוף מידיי הקלסטרופוביה שלי מניעה אותי להתרחק שוב 

להתבודד

תמיד מרגישה שאני מדברת יותר מידיי ואין לי שליטה על זה

בניסיון ליצור הקשרות חברותית אבל בסופו של דבר מניעה את כולם לא לסבול אותי

אדם מכוער שכמותי

יצור מיותר פה על פני האדמה 

שומרת על החיוך הצבוע שהכל בסדר 

וכל מה שאני רוצה זה פשוט להעלם בלי דרך כואבת או מפחידה פשוט להעלם

אולי אני כן שייכת לפה, לאתר הכלוב

Citizen​(שולט) - את עולם ומלואו חיבוקקקק
לפני 11 שנים
claw - את ממש ממש לא מיותרת!
האמת שיש לי גם כל הזמן חשש שאני ממאיס את עצמי על אחרים... לא בכוונה, אבל שאני מנסה יותר מידי וזה רק עושה את הפעולה ההפוכה.
אבל את יודעת מה? מי ש"לא סובל" אותך, לא שווה אותך. בטוח שיש הרבה אנשים שמאוד אוהבים אותך ושאת יקרה להם... ובטוח ובטוח שיהיו עוד אנשים בעתיד שתכירי ושתהי מאוד חשובה להם!
את אף פעם לא לבד
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י