סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירבוטים

במה יוצרת משלי.



אני מפחדת ממך,
מהמילים שלך,
מהחיוך הקטן,
מהמבט שקורא אותי,
מאיך שאתה גורם לי להרגיש.

כשהכל קורה כל כך מהר,
אני מדמיינת עלינו דברים.
נחלשת,
הלחץ ביד, ההתרגשות בבטן.
ועם זאת, ייאוש קטן
צפייה לעוד אכזבה.

כשאתמסר לך,
תשגע אותי.
כשתגלה אותי,
אתרגש.
כשימאס לך,
אעלם.

פעם אחת נוספת ודי.
לפני 11 שנים. 28 ביולי 2013 בשעה 17:37

"אני חייבת להבין את הכאב"

"הרגשת אותו אתמול, וגילית שהוא מוליך אותך להנאה. 

הרגשת אותו היום, ומצאת שלווה. 

לכן אני אומר לך: אל תתרגלי, כי קל מאוד להצליח לחיות איתו, הכאב הוא סם חזק מאוד.

הוא נמצא בחיי היומיום, בסבל הנסתר, במעשה הדחייה מצידנו, בוויתור שאנו עושים, כשאנו מאשימים את האהבה בהתרסקות חלומותינו.

הכאב מבהיל כשהוא מראה את פניו האמיתיות, אבל הוא מפתה כשהוא לבוש כקורבן, כוויתור. או כפחדנות. ככל שהאדם דוחה את הכאב, 

הוא מוצא תמיד דרך להיות איתו, לחזר אחריו, לגרום לו להיות חלק מחייו."


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י