קראתי סיפור על אישה חולת שליטה שביקשה משאלה מאל, שיצור דרך לחבר בין המגורים שלה ושל אהובה.
היא לעצמה, בעקבות הפרעת השליטה שלה, מתייחסת אליו בקרירות ופרידג'ידיות אך מאוחרי גבו היא מאוננת במחשבות עליו ללא הפסקה.
האל בתמורה למשאלה שלה, כל יום במשך שעה לוקח את השליטה העצמית שלה והיא נותרת אך ורק עם האינסטינקטים החייתים שבה.
באותה שעה היא נהיית נימפומנית מטורפת ומתנפלת על אהובה ונותנת דרור לכל החשקים המיניים שלה.
לא משנה כמה מביכות וכמה מוזרות הסטיות שמתגלות בה, בסופו של דבר מה שבאמת מקרב בינה ובין אהובה זה לא חיבור המגורים אלא השעה הזאתי שהיא מאבדת את יכולת השליטה.
אני חושבת שרצון לשלוט במישהו זה רצון קודם כל לשלוט בעצמך ולייצג איזו סוג של סמכות. אבל צריך במקום כלשהו כן לחפש את האינסטינקטים החייתים שבנו ולתת להם פורקן.
אם גברים יפסיקו לשים אותנו בשבלונות ויתנו לנו לפעול באופן טיבעי ואולי ינסו באמת ללמוד אותנו,
אולי נהיה טיפה יותר רכות כלפיכם.
אני חושבת שהסיפור הזה לא בא ללמד נשים אלא דווקא גברים, יש לנו את אותם יצרים כמו שלכם, אנחנו פשוט מדחיקות אותם בגלל הלחץ הארור הזה.
