הסקרנות כואבת

הסגר הזה גרם לי להכיר את שכניי בבניין. למען האמת שכנה אחת במיוחד. נפגשנו יותר ויותר בגינה של הבניין שואפים אוויר וקולטים קצת שמש. בסוף הזמינה אותי לקפה אצלה. מיום ליום נפגשנו יותר יותר. היא רופאת נשים מסתבר שיש לה קליניקה בבניין. תמיד סיקרנה אותי ההרגשה של שכיבה על מיטת גניקולוג עם רגליים מפוסקות . ערב אחד לאחר כמה ג'וינטים וכמה ג'וני וולקרס, נפלטה לי השאלה, איך מרגיש לשכב כך על מיטת הטיפולים. היא קמה אליי, אחזה בידי, מבלי לומר מילה, הקימה אותי והחלה למשוך אותי אחריה. שאלתי לאן הולכים? והיא לא ענתה לי. רק אחזה ממש חזק בידי. משהו בי גרם לי להתמסר אליה ולא שאלתי יותר. יצאנו מדירתה לחדר המדרגות והיא הושיטה מפתח לדלת הדירה הצמודה לשלה והחלה פותחת את הדלת. זו הקליניקה שלה, הבנתי. היא לוקחת אותי למיטת הטיפולים. התרגשתי . נכנסנו לחדר הטיפולים, שם עמדה כמו מפלצת מיטת הטיפולים. ניגשתי לעלות עליה והיא עצרה אותי בחוזקה. "סליחה??" אמרה לי בתוקפנות, "תתפשט בבקשה ואז תעלה על המיטה!!!". מעולם לא התפשטתי מהר כל כך. בעודי עולה על המיטה היא הוציאה מגשים מארון והניחה על עגלה וקירבה אותם למיטה. המגשים היו מחוסים בבדים לבנים. "מה יש שם?" שאלתי . והיא ענתה לי "סבלנות". היא לקחה את ידי הימנית והחלה קושרת אותה לאזיק מעור שקשור לדופן המיטה . ואז עברה לצידי השאלי וקשרה את פרק ידי השמאלי לאזיק מעור הקשור לדופן המיטה. שאלתי אותה אם כך היא מטפלת בכולם? היא ענתה לי שאני מדבר יותר מדיי. ואז שלפה מאחת המגירות מה שהבנתי מחסום לפה. דחפה את המחסום עמוק לגרוני , הוא היה דמוי פין ואז הידקה את הרצועות סביב ראשי חזק מאוד. המחסום היה מתנפח והיא החלה מנפחת אותו בתוך פי. תוך שניות המחסום מנע ממני להזיז את לשוני וכל פי היה מלא במחסום המנופח. האמת התחלתי מעט לחשוש . מעולם לא חשתי חוסר אונים שכזה. היא העלתה את רגליי על זרועות המפסקות את הרגליים והחלה להגדיל את הפיסוק עד שחשתי כי הפיסוק מעט כואב . על כל זרוע ברזל היו 2 רצועות מעור אותן קשרה על כל אחת מרגליי. כעת לא יכלתי לזוז . כמה שפחדתי כך גם התגריתי. עמוד התורן עמד בגאווה והיא התלהבה מכך וחשה כנראה אישור להמשיך בטיפול.....