החיים

יש לי ידיים טובות,לא כאלו שתיים שמאליות אלא באמת כאלו שאפשר לעשות איתן דברים.כל דבר שהן מפרקות/בונות נשאר שלם ובמצבו האופטימלי (בהתאם לבלאי וגיל כמובן).

בדיוק סיימתי לבנות איזה ארון בבית והיא מתקשרת, מקשקשים קצת שואל לשלומה ולמה נעלמה לי לכ"כ הרבה זמן והיא ישר ענתה, כן נפרדנו בדיוק...נפרדתם?! מדוע ולמה?! היה לי משום מה כמעט ברור כשמש שהוא האיש בשבילה for life...קולה קצת רועד ואז היא פולטת איזו אימרה, אתה יודע כבר הרבה זמן בא לי שניפגש, גם לפני שזה נגמר (ישר השתעלתי באומרי אז מדוע לא התקשרת!? ולא באמת עניינה אותי התשובה ,הרי זה ברור שהיא מנסה לשחק את המשחק כעת), ישר אני עונה אז טוב שהתקשרת...קבענו שאני אאסוף אותה עוד שעתיים וגם זה אחרי דין ודברים,הייתי חייב מקלחת ועוד להוריד איזה תיק אצל חבר ששכח אצלי אבל באמת שיש איזה ניצוץ קטן בליבי שנדלק כעת. זהו מגיעה השעה הנקובה ואני מתריע על כך שאגיע עוד דקותיים. מגיע,דבר ראשון נפלה לי הלסת,הבת זונה לבשה את העקבים עם השמלה בדיוק איך שאני אוהב, כזו שמלה צמודה וקצרה שעוברת על כל שיפול וחיטוב בגופה , וחיטוביה איך נאמר כאלו שהיו מפילים ממלכות  לפני אלפיים שנה...הלנה מטרוי היתה יכולה ללמוד דבר או שניים. היא נכנסת נושקת לי ועל הדרך מרימה לי את הלסת קלות עם האצבע המורה בעלת הלק העז שאותי בכלל ממיס שם...כל מה שעובר לי בראש זה ,אדיוט איך הוא שיחרר עדיה כזו. דופקת לי מבט שהיה מפיל גם את גדולי המרגלים ושואלת "אז לאן הולכים?" אני ישר אומר "תפתיעי בהצעה", יש את כל המקומות הרגילים שאפשר ללכת לשתות משהו או לרקוד אם כי תכלס מת לעצור עכשיו פה את הרכב ולבצע בה את זממי....או יותר טוב שהיא תבצע בי את זממה...(-; היא ממלמלת משהו ואומרת קח פה ימינה ואז מתחילה סדרת הוראות ישר פה שמאלה שם ימינה אחרי ועוד ישר....אחרי איזה עשרים דקות אני מוצא עצמי בפתחו של פרדס,וישר עולות (עולות) בי מזימות (תכלס גם מנגינות...) נוסע עוד כמאה מטרים פנימה לפרדס ועוצר. היא אומרת לי זו ההצעה שלי להערב, עניתי לה מצויין וגילגלתי לנו משהו. רציתי קצת שנשוחח עברו איזה שנתיים מאז ראיתי אותה לאחרונה. ישר מחמיאה לי על הגלגול (מי ישמע?! אבל ידיים טובות אמרנו לא?!) אני עונה בחצי חיוך תודה מתוקה ומגיש לה אותו. מתחילים לשוחח ופתאום היא מסתכלת עליי ואומרת לי אני רוצה את זה. אני לשניה לא מבין מה את הספליפט?! ואז נופל לי האסימון... קורא לה החוצה ומכסה את עיניה, קושר את ידיה לחבל (שבאמת במקרה יום לפני הכלב היה איתי במשרד אז היה לי חבל ברכב) ולוקח אותה כמה עשרות מטרים פנימה לפרדס. תולה את החבל על אחד העצים ומתחיל למשוך, עד שקשה לה כבר לעמוד היא על קצות האצבעות בנעלי העקב הסקסיות האלו החוטיני מבצבץ מהשמלה ואני רואה זיקוקים בעיניים (מראה מחרמן שמאחל לכל איש ואישה לחוות לפני החזרת ציוד סופית!). נותן עוד משיכה אחת רק כדי לוודא שאין מצב שהחבל מתרופף ובינינו ממש רציתי לשמוע איזו אנחת מתיחה קלה ממנה... מלטף אותה מאחור תוך שישבנה החצוף מתרומם אלי כמעה, עובר אותו אל רגליה (רק לאחר שניים שלושה ספנקים מאווררים) ומלטף את רגליה, עד לעקבים המדהימים שהיא החליטה לנעול (זכרה היטב מה עושה לי המראה הזנותי הזה שלה ובפרט איך שהטוסיק שלה נראה טעים כך....קצרה היריעה מלתאר!), אני שומע אותה פתאום ממלמלת משהו, אך אני ממשיך בשלי,עכשיו עולה חזרה במעלה רגליה המפוסקות טיפה.כשמתקרב פתאום שוב נשמעים כמה מלמולים לא ברורים. מפאת העובדה שלא טרחה להוציא את מלמוליה בקול רם וברור שגם אשמע לא שאלתי כלל מה נאמר שם! וממשיך בשלי, יד שמאל מלטפת יד ימין מבקרת,לשוני מגיחה וכמו חץ לעבר אמצע המטרה מתישרת,נוגעת, מצטרפת לסימפוניה של גפיים, פתאום צעקת "וואו" נפלטת לה ללא מתכוון ומודיעה לי שניה לפני רק כדי שאעצור, עזבתי אותה לכמה רגעים בעודי מתבונן סביב ומחפש מקל ראוי שומע עוד כמה מלמולים מכיוונה (הפעם גם הבנתי משהו,"בן זונה מצא לו זמן לחיפושים) כשמצאתי אותו התחלתי לנקות ולשפץ כדי שיהיה לרוחי ולא ישאיר נזקים חלילה. מנפנף באויר איתו והיא פתאום קולטת,רגליה נסגרות ומשקלה אט אט צונח, החבל נמתח על מפרקי ידיה עד שכפות ידיה קצת מתחילות להכחיל כך נראה, אני מבין שזה הזמן שלי בדיוק אבל! וספלאח ללא התראה מצליף בה פעם אחת ועוד אחת ועוד אחת,פתאום אני רואה זרזיף של נוזל ניגר על רגליה. זה הזמן לחזור להיכן שהיינו לדעתי,נכון מתוקה? היא עונה לי מבויישת "כן" בקול ענוג ורך כמותו באמת שהרבה זמן לא שמעתי,ממש קול ממיס. הצלפתי עוד שניים כי לא האמנתי שזה קורה, שהוצאתי ממנה את הקול הכי יפה ששמעתי כמעט בחיי! ידי חזרו לתפקידם הקודם ולשוני נענתה בחפץ לב לבקר את האתרים בהם לא הספיקה מוקדם יותר. לא חלפו שתי דקות והזרזיף הפך לשוצף ואני חייב אבל חייב להוסיף קצת פלפל ונותן עוד כמה הצלפות, אם הייתי יכול להעביר את הסאונד המדהים שהיה שם...הצלפה אנחה ועוד שיצפון הצלפה אנחה שיצפון,הצלפה אנחה שיצפון, אחרי כמה דקות ויבבות שהחלו עקב חוסר יכולת עמידה וידיים שעוד שניה נתלשות מן המעמס שיחררתי את ידיה ואספתי אותה אל חיכי, מלטף וחווה כל חיטוב...מסובב אותה מצמידה לעץ, עיניה נעצמות ממש כשם שביקשתי שתעשה כן,היא מתמסרת... אני מרגיש את נשימותיה כשאני אוחז בגרונה תוך כדי שאני חודר וחוקר כל נקב, עולה בי המחשבה שאני חייב לשתפה-"את יפיפיה כשאת מתמסרת,גופך הענוג כאילו מבקש אותי תשאיר עלי את חותמך" והיא מהנהנת ומסמיקה תוך שחרור צעקת שחרור מהנאה שגואה ואין יודעים מה לעשות עימה חוץ מלשאוג לעולם. צובט את פיטמותיה ומשחרר צעקה משלי,בסוף הצעקה אני מתחיל לחוש ויברציות עמוקות שבסופן מגיע השיא והיא לא איתי בעולם אחר לגמרי עיניה מעורפלות חושיה גם הם ואני גומר מרוב אושר! לפני שנפרדים היא זורקת לי יש'ך ידיים טובות אתה,אני מחייך לי והיא ממשיכה שלא תחשוב שהXXX פחות אהה...אני נקרע מצחוק ואומר לה את יודעת שאין דברים כמוך נכון? !!!!      רק מלכתוב אני כמעט מרגיש אותה שוב את תוכה ואת נפשה...