ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושר הוא רגע קטן של חסד

בלוג ראשון שלי בגילגול הזה של חיי.
תוכנו יהיה בעיקר מחשבות, זיכרונות וחלומות.
לפני 18 שנים. 28 בדצמבר 2005 בשעה 19:44


הקטע הזה נכתב כתגובה שלי לשירשור בפורום, עם שינויים קלים
---------------------------------------------------------------------------------

לפעמים אנשים משנים במודע את אורח חייהם, דיעותיהם, התנהגותם והשקפת עולמם
אבל ברוב הפעמים וברוב הסיטואציות...
אלה החיים שמשנים אותנו ומבלי שנשים לב.
וכשאתה מבחין בכך - זה כבר אחרי השינוי ואין הרבה מה לעשות
חוץ מתהייה בלב של "איך זה קרה?!"

הרגשה מוזרה
כאילו מישהו שיחק בך. סידר אותך.
הראה לך כמה אתה הפכפך.


אתה נחשף לעוד צדדים אנושיים בחברה ככלל ובתוך הפרט באחד על אחד, ברמות שונות,
וכמו כל בן אדם ממוצע אתה מושפע מהגילויים.
לטוב ולרע.

ולמרות הכל...גם הרע הוא לטובה.

לפני 18 שנים. 26 בדצמבר 2005 בשעה 2:24


השיר הזה לא יוצא לי מהראש...
סתם ככה החליט להיכנס

פנים אל מול פנים / יהודה פוליקר
----------------------

פנים אל מול פנים
פגישה באמצע החיים
הגענו אל עצמנו
ממקומות כל כך שונים.
העיר נראית אחרת
כאילו לא היינו פה,
הלילה את נשארת
חכי איתי לבוקר שיבוא.

אהבנו פעם באמת ובתמים
אהבנו כמו שילדים יודעים
עלי וגם עלייך רואים את השנים
ואת יפה, פנים אל מול פנים.

פנים אל מול פנים
אולי רק פעם בחיים
הזמן סוגר עלינו
מעגל של שינויים.
אז מה עבר עלייך
ומה מביא אותך לפה,
הלילה את נשארת
חכי איתי לבוקר שיבוא.

לפני 18 שנים. 22 בדצמבר 2005 בשעה 7:40

שיר אחד יכול להאיר כל רגע
פרח אחד יכול לעורר כל חלום.

עץ אחד יכול להתחיל יער
צפור אחת יכולה לבשר על האביב.

חיוך אחד מתחיל ידידות
לחיצת יד אחת יכולה לרומם רוח.

כוכב אחד יכול להדריך ספינה בים
מילה אחת יכולה לבנות מטרה.

קול הצבעה אחד יכול לשנות אומה
קרן אור אחת מאירה חדר.

נר אחד מביס את החשכה
צחוק אחד יכבוש את העצב.

צעד אחד מתחיל כל מסע
מילה אחת מתחילה כל תפילה.

תקווה אחת תרומם את רוחנו
נגיעה אחת מראה שאכפת.

לב אחד יכול לדעת מהי האמת
קול אחד יכול לדבר חכמה.

אדם אחד יכול לשנות,
אתה רואה - הכל תלוי בך!

לפני 18 שנים. 18 בדצמבר 2005 בשעה 4:55

יש בחורה בעולם שלא שותה משקה דיאטטי באופן קבוע?

לפני 18 שנים. 14 בדצמבר 2005 בשעה 13:51

פנינה רוזנבלום חברת כנסת.

God Help Us All



לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 14:57

הנה התמונה של הפאזל 1000 חלקים.
הזדמנות טובה לבחון גם את אופצית התמונות בבלוג.

התמונה נקראת
Goddess of the Wolves

לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 3:02

השאלות הכי קשות בעולם הן "מה שלומך?" או "איך אתה מרגיש?"

כיצד תוכל להביע את כל רגשותיך באותו הרגע למילה אחת או לכל היותר, במשפט קצר?
זה אף פעם לא מספיק כדי להבין את התחושה באמת.

מזל שיש מוזיקה וצלילים המתחברות ישר לנפש.
אין צורך להסביר כלום.
רק להקשיב ולשמוח שיש משהו שקולט בדיוק את הניאונס שלך ברגע המתאים.



יום מתיש עבר עליי היום.

לפני 18 שנים. 8 בדצמבר 2005 בשעה 4:11

לא נרדם.
המוח שלי רץ במחשבות שלו.

המחשבות שלי מן הסתם מעניינות אותי אבל כשאני מחליט להעלות אותם על הכתב,
איכשהוא במהלך הכתיבה אני מוצא שחסר משהו.
פתאום זה נראה לי טיפשי מדי,פילוסופי מדי,לא מעניין מספיק ובכלל...לא כזה חשוב
כמו שזה הטריד אותי במחשבותיי.
אני תוהה אם בי העניין.

האם זו הרגשה פנימית שמקננת בי תמיד שמשהו חסר בכתיבה שלי הישר מהמחשבות
ללא קשר לתוכן
או שבעצם בכל התהליך הזה של מחשבה לכתיבה יש "ירידה" מסוימת וככה זה אצל כולם.

האם זה קורה גם לכם?


--------------------------


כנות
-----

"אני אדם כנה"

הרבה אנשים אומרים זאת על עצמם.
חשוב לאדם שאחרים ידעו שהוא כנה ובעיקר חשוב לו לראות את עצמו כאיש כנה.
הוא חייב להיות כזה.
למה?
למה ההכרה הזאת חשובה לנו?

החברה שלנו מבוססת על שקרים והטעיות (Deceptions).
הטעיה היא לא שקר גלוי אלא שקר עקיף. לרמוז, להוביל בצורה שגויה או לסלף דברים.
לגרום במתכוון לאחר לחשוב משהו אחד בעוד שאתה יודע שזה משהו אחר.
כל זאת מבלי לשקר בצורה גלויה.
ועדיין....שקר הוא שקר.

אנחנו חיים די טוב עם שקרים.
וכשאדם אומר "אני שונא שקרים" זה חלקית נכון.

המשפט המלא הוא:
אני שונא שקרים רק כאשר הם מופנים נגדי או עליי, לאנשים הקרובים אליי
או לנושאים החשובים לי ושאיכפת לי מהם.
בכל השאר תמשיכו לשקר...:)



רובוט זה מחשב אז אתייחס אל זה כאחד:

מחשב יהיה כנה איתך ב-100 אחוז.
אתה רק צריך לשאול את השאלות הנכונות והוא יענה לך במידע הנמצא לרשותו.
לא ישקר,ירמה או יסלף דברים.
לא יציג זאת בצורה של האדרה,ייחצון או פירסום.
לא ירמז על דברים אחרים.
לא איכפת לו מה אתה חושב עליו ואין לו אינטרסים.
הוא לא מנסה "להרוויח" שום דבר ממסירת המידע.
ובצורה הכי פשוטה שיש: אין לו סיבה לשקר לך.

אבל מחשב ורובוט הן תוכנות נטולות כל רגש.
האם כדי לשאוף לכנות אמיתית צריכים להיות חסרי רגשות?

האם השקרים שלנו נובעים מהיותנו יצור עם רגשות?
יצור עם אינטרסים, שאיפות וחלומות.
אנחנו צריכים להמשיך עם השקרים כדי שנוכל לחיות טוב אחד עם השני ועדיין
להיות אנושיים?

אולי שקרים והטעיות זה חלק הכרחי עבורינו כבני אדם.

ככל שאדם יהיה כנה יותר כך אנשים פחות ופחות ירצו להיות בחברתו.
מסיבות כלשהן: ישיר מדי, בוטה מדי, חסר טאקט, חצוף, רשע, מעליב.
לפעמים גם כולם יחד.
מה דעתכם
האם המשפט הוא נכון או לא נכון?


האם לשמור את הכנות לאנשים הקרובים אלינו, ולשאר האנשים שלא יהיו אף פעם
בקליקה שלנו מותר לנו לשקר להם?
או שאולי ההיפך זה רעיון טוב יותר. כנות יכולה יותר לפגוע דווקא באנשים הקרובים
אליך. עם זרים המחשבה היא יותר "למי איכפת? הם לא חלק ממני אז אהיה כנה
כמה שיותר. מישהו צריך להגיד להם את האמת 😄 "


יש שאיפה לכנות מלאה אבל כמו הרבה דברים בחיים: יותר מדי זה לפעמים מזיק.

לפני 18 שנים. 6 בדצמבר 2005 בשעה 8:07

אני מחפש מנגינות שקטות עם הכלי "נבל", ללא כלים אחרים.
נדמה לי ששם הכלי באנגלית הוא HARP
ממה שמצאתי באינטרנט יש נבל אבל עם שילוב של כלים אחרים.

מישהו יכול לעזור?
אלבומים שאתם מכירים שמישהו מנגן רק עם הכלי הנ"ל?

לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 0:03

קניתי היום פאזל של 1000 חלקים

50x70 ס"מ


אני הולך להרכיב אותו.
שליש מסגרת כבר יש 😄


התמונה היא פנים יפות של בחורה מסתכלת הצידה לצד ימין במבט חולמני מהורהר
כששיערה הכחול הארוך מתנועע ברוח.
הרקע הוא שחור לילה עצים של יער והירח מאיר על הכל...
ציפור עפה גם לטיסה לילית.

האישה מחזיקה בידיה גור זאב.
הזאב הקטן (הגור) מוחזק קרוב אל פניה והוא מסתכל עליה מלמטה במבט אימהי.

יש גם זאב גדול ליד האישה, המסתכל על הצופה.
(כזכור, האישה מסתכלת הצידה ולא על הצופה)