אהבה צריכה להיות מילה בת 500 אותיות.
30 דקות כדי לכתוב אותה.
כדי להגיד אותה ברצף ללא שגיאות יידרשו חמש דקות. חמש דקות רצופות של מילה
אחת כמעט ללא הפסקות.
כדי לבטא אותה בעיצורים הנכונים - עוד שעתיים הכנה לפני ההקראה בקול.
ועוד שעה - כדי לשנן בעל פה.
3 שעות ו-35 דקות כדי להביע אהבה.
זה משך הזמן שידרש לגבר להגיד לאישה(או ההיפך) שהוא אוהב אותה.
כך היא תדע שהוא באמת מתכוון לזה.
ההשקעה.
אדם משקיע בדברים שהוא אוהב וחשובים לו.
יהיה כל כך קשה להגיד "אהבה" שרק אלה שינסו תוכלי להגיד עליהם שהם באמת אוהבים.
אבל כיום אהבה זו מילה בת 4 אותיות ו-3 הברות...
שנייה אחת להגיד אותה. ללא מאמץ כלל.
כך זה גם נראה לעיתים 😒
באהבה צריך להשקיע.
בוקר טוב לכולם !
לכו אל האהבה שלכם.
😄
אושר הוא רגע קטן של חסד
בלוג ראשון שלי בגילגול הזה של חיי.תוכנו יהיה בעיקר מחשבות, זיכרונות וחלומות.
Dear Dad,
$
chool I$ really great. I am making lot$ of friend$ and $tudying very hard. With all my $tuff, I $imply can't think of anything I
need, $o if you would like, you can
Ju$t $end me a card, a$ I would love to hear from you
Love,
Your $on
Dear Son,
I kNOw that astroNOmy, ecoNOmics, and oceaNOgraphy are
eNOugh to keep even an hoNOr student busy. Do NOt forget
that the pursuit of kNOwledge is a NOble task, and you can
never study eNOugh.
Love,
Dad.
אתמול היה רגע שהפריע לי. תחושה של נאחס.
ישבתי לאכול עם ידיד. הוא בדיוק הזמין את הארוחה ואני התיישבתי בינתיים
לתפוס מקום. פתאום משום מקום צצה לה נערה וביקשה ממני 5 או 10 שקל
תרומה. עבור אקי"ם נדמה לי.
היא הייתה מאוד מנומסת. היה לה את הפנקס כך שידעתי שהיא דוברת אמת.
היו בכיסי רק 20 שקלים שאותם הייתי צריך,עד השקל האחרון.
אין לי בעיה להגיד לא לתרומות כשזה לא מתאים לי אבל הפעם כן רציתי לתת
ולא יכולתי.
אמרתי לה בפשטות "לא". היא הסתובבה והלכה לשולחן אחר.
האמת שרציתי להגיד לה שהתזמון שלה לא טוב ואם היא רוצה את הכסף אז אני מסיים עוד חצי שעה והיא יכולה לקפוץ אליי הבייתה פה קרוב ואז אתן לה
את הכסף שהיא צריכה.
אבל היא הרי לא הייתה מבינה...
אז אמרתי "לא".
מבאס.
פחות 10 שקל לתרומה. לעזרה לאדם אחר.
מי יודע כמה סירבו בגלל תיזמון לא נכון, כמוני.
ומי יודע אם הכסף המצטבר הזה שפוספס היה גורם לעוד מישהו להמשיך
לחיות, ולו ליום אחד יותר.
זו תגובת שרשרת. דבר אחד גורם לדבר שני וכך הלאה.
יש גם תגובות שרשרת חיוביות אני יודע 😄
עכשיו נזכרתי בזה שוב. זה לא מניח לי העניין הזה.
זה מחזיר אותי למחשבות הרבות שיש לי על החיים.
בוריאציה קצת אחרת ממה שהוזכר למעלה אבל עדיין על החיים.
לפעמים זה הכל ענין של תזמון.
על זה יקום ויפול דבר.
אלה החיים.
אדם יכול לפגוש במקרה מישהי.
להתחיל איתה,להתאהב בה,להציע לה נישואין,להתחתן, לעשות ילדים.
וכל המסגרת הזאת קרתה רק בגלל שבאותו יום ראשון גורלי בשעה הספציפית
הזאת הוא החליט להיות בסופרמרקט לקנות כמה מצרכים קטנים ולחזור.
אם לא היה רוצה באותו זמן שקולד לדוגמא, לא היה הולך לסופר. לא היה פוגש
אותה. לא היו קורים כל הדברים הטובים שקרו לו איתה.
אותו דבר גם לגביה. אם לא הייתה נתקעת בפקק דבילי הייתה מגיעה כנראה
הרבה יותר מוקדם ומפספסת אותו...כנראה לתמיד.
כל כך הרבה משתנים של רגעים קטנים.
ייתכן אפילו שבעוד כמה שנים כן היה פוגש בה במקרה שובאבל אז זה היה כבר
אחרת ולא היה קורה כלום ביניהם.
סיטואציה שונה, מטענים שונים שנוספו עם הזמן, תקופה לא טובה, מצב משפחתי וכו'...
לא חסרים סיבות .
לדעת שרגע אחד קטנטן יוכל להשפיע על חיינו מקצה אחד למשנהו.
רגע אחד שבו ההחלטה שלך תקבע באיזה אורח חיים תמשיך את חייך מעתה
והלאה. לפעמים גם הרגע הזה קובע את הסיום ללא אזהרה מראש.
וכל רגע יכול להיות "הרגע" הקובע מבלי שתדע והוא יכול לבוא כמה פעמים
שהוא רוצה. תדע זאת רק לאחר מעשה וגם זה לא תמיד.
אף אחד לא חייב לך הסברים למה ומדוע. את מי תשאל?
לא נראה לי שאנחנו בנויים לזה נפשית.
זה פשוט יותר מדי אכזריות בשביל האדם פשוט.
מעין בדיחה פוגעת על חשבונך.
אני יודע על סרט שמתעסק בזה.
"דלתות מסתובבות"
סרט מומלץ.
בוקר טוב לכולם
הפעם בלי ציפורים 😄
אולי יבואו בהמשך היום מי יודע...בתזמון שלהם :)
השעה 4:23.
בחמש צריך להגיע העיתון.
שיגיע כבר.
אני אשב עם נס קפה ואקרא את העיתון.
למה אני בכלל מצפה לזה? אין שם דברים טובים.
כמה ציפורים התחילו לצייץ פה מוקדם.
שלום ציפורים!
מישהו עוד יחשוב שאני מדמיין אותם וזה רק בראש שלי... 😄
שתגיע כבר נערת העיתונים.
כבר דמיינתי לא פעם איך אני פותח את הדלת בכוונה בדיוק מתי שהיא מניחה את העיתון על הרצפה.
רק כדי לראות את ההבעה הפתאומית שלה...את הבהלה לרגע שאחר כך מתחלפת למבוכה שמתפשטת בפניה.
היא בדיוק מתכופפת למטה להניח את העיתון ואני בדיוק פותח את הדלת מסתכל עליה מלמעלה 😄
עדיף שהעיתון עם השקית יהיה בפה שלה כשהיא על 4 תוך כדי....יותר טוב.
אוציא את העיתון מפיה, אלטף אותה קלות ואגיד לה שהיא משוחררת.
בינתיים היא עומדת בזמנים. זה כבר סימן לכלבה טובה.
בוקר בוקר בוקר
התעוררתי.
יושב על המיטה, ברכיים מכופפות כלפי הבטן.
מנסה לעכל את הבוקר שבא, את האוירה.
אני עירום למחצה (חלק גוף עליון)
החלון פתוח. רוח קלה מבחוץ נכנסת לחדר.
נוגעת בעורי. מלטפת אותו בחושניות.
הרגשה נעימה.
מסתכל על ריק בחדר וחושב מחשבות.
מחשבות נוגות.
על אנשים שדיברתי איתם אתמול. מה אמרתי. למי אמרתי.
טוב,עכשיו זה יום חדש.
ברקע הרדיו מתנגן. שירים בקצב שקט.
או הנה שרית חדד שרה משהו על יום חדש והתחלה חדשה..
אחר כך השדרנית מדברת...דיבור רגוע...דיבור של בוקר.
רק בבקשה אל תגיעי לדיווחי תנועה ומצב הכבישים.
גם שרית חדד וגם דיווחי תנועה זה יותר מדי בשבילי על הבוקר.
יופי. היא עושה מה שאני אומר לה.
בחורה כלבבי.
אני אוהב שעושים מה שאני אומר.
ממשיכה עם השירים השקטים.
כבר הבנתם שאני לא טיפוס של בוקר 😄
צריך לנער אותי בשביל לקבל יחס
או להציע לי הצעה מגונה 😄
טוב, גם הציפורים בחוץ עושות קולות רקע.
לא רציתי לציין זאת אך הן משדרות לי (צוויץ צוויץ) שהן פה כרגיל ושזה לא יפה להתעלם מהם.
למי שקרא את כתביי יודע שיש לי כבר טלנובלה איתן.
זה לא באמת בוקר בלי ציפורים 😄
בוקר טוב !
(אומלטה, ארץ נהדרת)
הלכתי לקחת משהו מהחדר, הטלויזיה הייתה ברקע.
מוקרן איזה סרט קוריאני כלשהוא בערוץ הסרטים(כבלים).
פתאום אני שם לב לכמה סצנות.
מראים זוג אוהבים צעיר (22-23). שניהם נראים טוב.
הבחורה עם תווי פנים עדינות אבל מבט ממזרי בעיניים.
הסצנה היא ברכבת בתחתית. הם מדברים ביניהם ואז פתאום היא אומרת: אני רוצה שתרביץ לי.
הוא מחייך חיוך דבילי ומהסס. אחרי שיכנוע קל הוא מנסה משהו אבל הוא לא מצליח מי יודע מה.
הוא די מנסה להוכיח את גבריותו אבל כשלא הולך לו אז היא נכנסת לעניינים.
ואז היא אומרת: טוב עכשיו ארביץ לך. ולעיני כולם ברכבת התחתית היא מתחילה לתת לו סטירות. סטירות עם עוצמה.
בום לפנים כמעט בלי לעצור בין סטירה לסטירה.
הבחור מתבכיין שזה כואב לו אבל רואים את החיוך שהוא נהנה.
הוא עוד מתחנף אליה תוך כדי.
אחר כך הם הולכים לשחק סקווש. זה משחק שבו מכים עם מחבט את הכדור על הקיר ואז השחקן היריב צריך להגיב על הכדור המוחזר מהקיר.
כל פעם שחקן בתורו מגיב לכדור.
אז הם מתחילים לשחק וכל הנחתה שלה הכדור חוזר אליו מהקיר ישר לפנים.
הוא חוטף גם פה. לא מצליח להגן על עצמו מפני הטילים שלה 😄
הוא נפל לרצפה מהכדורים שחטף בפנים . היא נעמדת מעליו במבט מאיים והוא מחזיר לה בחיוך דבילי ומתעלף.
אחר כך להמשך הבילוי הם הולכים לאולם להילחם בקאנדו (תורת לחימה יפנית).
למי שלא יודע מה זה, מומלץ לקרוא על זה פה
http://en.wikipedia.org/wiki/Kendo
אני קורא לזה "סיף יפני" או "קרב חרבות" 😄
שני היריבם נלחמים זה מול זה כשיש שריון מגן על הגוף והפנים.
הם נלחמים באמצעות חרבות (באימונים משתמשים בעצי במבוק כמדומני).
נחזור לסרט 😄
הם נלחמים בסרט וכמובן שהיא מכסחת לו את הצורה. משפילה אותו בכל דרך.
אחר כך מראים את הבחורה מחכה בחוץ ואז הוא יוצא שמח וטוב לב מהבניין. הם משלבים ביחד ידיים ויוצאים לעוד כמה הרפתקאות .
זהו. לא ראיתי את ההמשך. חזרתי לענייני.
אז למי שאוהב שליטה נשית או סתם אוהב לראות משחקים כאלה אני ממליץ על הסרט. ראיתי רק 10 דקות ממנו אבל היו כל כך הרבה רמזים 😄
גם מי שלא חובב שליטה נשית יחייך.
הבחורה מהממת ביופיה, למי שאוהב יופי אסיאתי. וזו סיבה מספקת לכל גבר לראות, לא חשוב הנטייה הבדסמית :).
הנה תקציר הסרט למי שמתעניין:
נערה חצופה שלי
---------------------
קומדיה רומנטית. סטונדט תמים שנתקל ערב אחד בבחורה שיכורה,מפתח תחושת אחריות כלפי הצעירה הפרועה והיפה, שנהנית להתעלל בו.
ש.ח יום רביעי (מחר) 27.4.05
09:03 בבוקר!
ערוץ הסרטים. כבלים.
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא הוא בעצמו ממצרים"
בשביל עזאם עזאם חג הפסח הוא יותר מסתם חג.
בשבילו יציאת מצרים זה לא אגדה.
😄
אני מת לישון.
מכירים את זה שאתם עושים כל מיני דברים ואז פתאום נוחתת עליכם עייפות?
אתה אומר לעצמך:
"אבל לא הספקתי לעשות את מה שרציתי. יש לי עוד דברים לעשות...אני אמשוך את העייפות עוד קצת"
לאט לאט זה מתחיל להצטבר והחולשה מגיעה.
ממשיך לדבר לעצמי...
"אני לא אוותר ולא אכנע. יש לי דברים לעשות ואם אני אומר שלא לא אשן אז אני לא אשן!
למה מי את, שאת ככה יכולה לבוא ולעזוב מתי שבא לך?
תחכי בסבלנות עד שאסיים ואז אולי אתחשב בך שינה מעצבנת שכמוך. תפסיקי עם השטויות והקריזות שלך. מצאת לך באמת זמן לבוא ולהתערב, חצופה.
מה לא מובן לך ב-לא עכשיו?
עופי, תתפוגגי"
אבל היא ממשיכה בשלה. מנדנדת ללא הרף.
הרצונות שלי לא עושים עליה שום רושם. לא נראה בכלל שהזיז לה מה שאמרתי.
החוצפנית מתעלמת.
אם עד עכשיו זה היה לאט עכשיו אני מרגיש את זה בכל גופי. עכשיו היא נכנסת בי חזק ומשליטה סדר חדש...סדר שלה.
אבל אני לא אכנע.
טוב, אולי רק אתפוס טיפה מנוחה.
הפסקה רגעית של כמה שניות. מגיע לי.
אלך לספה. שם אני לא ארדם כי זו לא המיטה הנוחה.
אני אפריע לשינה. אנסה להתל בה.
אני נשכב על הספה, מתאמץ להישאר ער ולפקוח עיניים. ממש מחזיק את עצמי בכוח.
אני לא אכנע לשינה
אני לא אכנע
אני לא...
אני...
נרדמתי.
השינה השתלטה עליי.
היא הכריעה אותי.
מתעורר אחרי זמן מה. פוקח את העינים באיטיות.
פאק, איזה שינה גרועה.
גם כשישנתי במחשבתי חשבתי על איך להתנגד. נלחמתי בה כי לא וויתרתי לה.
וזו הייתה טעות.
עכשיו אני מרגיש עוד יותר עייף ממקודם.
עייף,תשוש ובעיקר מובס.
היא ניצחה המניאקית.
לפעמים לא צריך להילחם ולהתנגד בתוקף.
צריך פשוט להרפות ולתת לדברים לקרות.
שינה היא תהליך טבעי, וידעתי זאת מההתחלה .
אז למה התנגדתי?
מה שאני צריך קודם למה שאני רוצה.
צרכיי קודמים לרצונותיי.
ועכשיו אני צריך לישון.
אני קצת מסטול מהשינה הגרועה שהייתה לי קודם
חצי בהכרה וחצי....במקום אחר.
לא בדיוק שם לב למה אני כותב.
אני כותב כרגע בסהרוריות.
אני הולך לשכב במיטה ושוב לעצום עיניים.
הפעם לא אלחם בה.
אקבל אותה בברכה ובשלווה.
כדי שלשנינו יהיה כיף.
אני חוזר לישון.
כי אני מרגיש שעוד רגע אני צונח לרצפה.
בקושי מחזיק את עצמי לסוף ההודעה.
דיר בלאק אם מישהו מעיר אותי באמצע!
יש לי הרגשה שכתבתי הרבה "אני" בהודעה הזאת...
מה קורה לי?
אני אבדוק זאת כשאתעורר.
נראה לי ששוב כתבתי את המילה.
אני מת לישון.
נ.ב:
כשאקום אכחיש את כל מה שכתבתי.
אגיד שזאת השינה שגרמה לי לכתוב ככה.
אגיד שהיא פשוט תפסה אותי ברגע של חולשה, קורה.
ופעם הבאה אני אדאג שזה לא יקרה.
כי אני אדון לעצמי. :)
היום כמה עורבים התיישבו על עץ ליד חלוני ושרו לי זמירות כאילו עשו מבחנים לכוכב נולד.
הם צרחו לי: "רע,רע,רע"
הם אמרו לי שאני רע.
אני רע?
אני קורא יותר מדי ספרים של סטפן קינג. צריך להפסיק עם זה.
את הנושא הראשון אני מקדיש לסרט שנצרב בזכרוני למרות שחלפו הרבה שנים מאז ראיתי אותו.
ראיתי את הסרט לפני כשבע שנים בערך(אולי אפילו יותר) אצל ידיד בוידאו. הוא המליץ לראות אז ישבנו וראינו.
זהו סרט בינוני .פה ושם קטעים משעממים או שנשמשכים יותר מדי אך סך הכל שווה צפייה ולו בגלל הרעיון העומד מאחורי הסרט ויישומו.
כל מה שנכתב למטה זה על פי זכרוני מהסרט ומכיוון שעבר זמן רב ייתכן כי פה ושם יש אי דיוקים קטנים.
הסרט:
העולם הוא די מקביל לעולם שלנו, מבחינת סגנון חיים , שפה והתפתחות טכנולוגית.
אבל יש מספר שינויים:
בעולם הזה אין כסף. אין מושג כזה.
כל אדם,עם רגע לידתו מוצמד לו שעון על ידו אשר מראה לו את השבועות,הימים,שעות,דקות ושניות שנותרו לו לחיות.
הספירה מתחילה לאחור ברגע שנולד.
כשהשעון מגיע לאפס האדם צונח ומת בו במקום.
כל סחר של קנייה/מכירה נעשה אך ורק על פי זמן.
אתה משלם עבור הנאותת החיים בזמן החיים שנותר לך.
תצרוך יותר דברים - תקצר יותר את זמן החיים שלך.
דוגמה להמחשה:
אני רוצה לשכור חדר במלון זה יעלה לי 7 שעות מחיי, אותן אצטרך לתת למנהל המלון. השעות האלה ירדו משעוני ויעברו לשעון של המנהל.
אני הפסדתי זמן חיים כדי להשיג טובת הנאה והוא הרוויח זמן חיים כי סיפק לי את השירות.
גם על צרכים בסיסיים האדם משלם.
אני רוצה לקנות פריט אווכל = 5 דקות,7 ואפילו 10 דקות מחיי. תלוי מה הפריט.
המסחור מתקיים דרך הזמן.
ככל שתרצה להשיג יותר טובות הנאה (דירה ,חפצים,בילויים,טיולים...כמו כל דבר שבעולמו היה עולה כסף) כך תצטרך לבזבז יותר משעון החיים שלך עלי אדמות.
אדם חייב ליצור או למכור משהו שיהיה בעל ערך למישהו אחר,זאת כדי שיוכל להרוויח זמן חיים בחזרה,אחרת זמן החיים שלו יהיה מאוד קצר, בגלל הצרכים הבסיסיים שלו וטובות ההנאה שקיבל שגזלו ממנו הרבה זמן חיים.
לכל אדם במהלך חייו,בכל רגע נתון, ניתנה הזכות פעם אחת לעלות למקום סודי שניתן להגיע אליו פיזית רק ע"י הזמנה, ושם לשאול את "הזקנים "היודעים הכל שאלה אחת בלבד.
השאלה חייבת להיות שאלה עניינית . אסור שאלה רוחנית/פילוספית או מסוג השאלות שיש להן הרבה תשובות "באויר".
אסור לשאול על טיבו של העולם. כך זה העולם ואותו צריך לקבל.
התשובה נועדה לו ורק לו בלבד ואסור לו לשוחח על תוכן הפגישה עם אחרים.
אחרי שקיבל תשובה היה נשלח חזרה לחיות את חייו הרגילים.
זכורה לי סצנה מהסרט שבה בחור נכנס ללאס וגאס ומתחיל לשחק במכונות המזל.
מכונות המזל עובדות כמובן על זמן.
מכונת מזל של 10 דקות,30 דקות, יום וכו'.
להרוויח או להפסיד יום ברגע אחד של משיכה בידית:)
ועוד סצנה מאותו מקוום של בחור סהרורי אשר מסתובב בין המהמרים ומתחנן על נפשו שיתנו לו זמן כי נותרו לו בדיוק 5 דקות לחיות.
האם היה מישהו נדיב דיו שהיה מוכן לתת לאותו אדם זמן(על חשבון שלו) ללא תמורה כלשהיא?
------------------
לא זכרתי את שמו של הסרט עד לפני כמה ימים, ואחרי חיפוש דרך התסריטאי הגעתי לסרט עצמו.
הסרט הוא משנת 1987 ושמו הוא:
The Price Of Life
מחיר החיים
והנה קישור לתוכן וביקורת על הסרט:
http://www.imdb.com/title/tt0366919
ובפעם הבאה שמישהו ירצה ממכם משהו ויגיד לכם: "זה רק יגזול ממכם 5 דקות", תחשבו על זה טוב טוב. 😄
נ.ב:
אם למישהו יש את הסרט, אשמח אם ישאיל לי אותו 😄