אושר הוא רגע קטן של חסד

אני מת לישון.
מכירים את זה שאתם עושים כל מיני דברים ואז פתאום נוחתת עליכם עייפות?
אתה אומר לעצמך:

"אבל לא הספקתי לעשות את מה שרציתי. יש לי עוד דברים לעשות...אני אמשוך את העייפות עוד קצת"

לאט לאט זה מתחיל להצטבר והחולשה מגיעה.

ממשיך לדבר לעצמי...
"אני לא אוותר ולא אכנע. יש לי דברים לעשות ואם אני אומר שלא לא אשן אז אני לא אשן!
למה מי את, שאת ככה יכולה לבוא ולעזוב מתי שבא לך?
תחכי בסבלנות עד שאסיים ואז אולי אתחשב בך שינה מעצבנת שכמוך. תפסיקי עם השטויות והקריזות שלך. מצאת לך באמת זמן לבוא ולהתערב, חצופה.
מה לא מובן לך ב-לא עכשיו?
עופי, תתפוגגי"

אבל היא ממשיכה בשלה. מנדנדת ללא הרף.
הרצונות שלי לא עושים עליה שום רושם. לא נראה בכלל שהזיז לה מה שאמרתי.
החוצפנית מתעלמת.
אם עד עכשיו זה היה לאט עכשיו אני מרגיש את זה בכל גופי. עכשיו היא נכנסת בי חזק ומשליטה סדר חדש...סדר שלה.

אבל אני לא אכנע.

טוב, אולי רק אתפוס טיפה מנוחה.
הפסקה רגעית של כמה שניות. מגיע לי.
אלך לספה. שם אני לא ארדם כי זו לא המיטה הנוחה.
אני אפריע לשינה. אנסה להתל בה.


אני נשכב על הספה, מתאמץ להישאר ער ולפקוח עיניים. ממש מחזיק את עצמי בכוח.
אני לא אכנע לשינה
אני לא אכנע
אני לא...
אני...

נרדמתי.
השינה השתלטה עליי.
היא הכריעה אותי.

מתעורר אחרי זמן מה. פוקח את העינים באיטיות.
פאק, איזה שינה גרועה.
גם כשישנתי במחשבתי חשבתי על איך להתנגד. נלחמתי בה כי לא וויתרתי לה.
וזו הייתה טעות.
עכשיו אני מרגיש עוד יותר עייף ממקודם.

עייף,תשוש ובעיקר מובס.
היא ניצחה המניאקית.

לפעמים לא צריך להילחם ולהתנגד בתוקף.
צריך פשוט להרפות ולתת לדברים לקרות.
שינה היא תהליך טבעי, וידעתי זאת מההתחלה .
אז למה התנגדתי?

מה שאני צריך קודם למה שאני רוצה.
צרכיי קודמים לרצונותיי.
ועכשיו אני צריך לישון.

אני קצת מסטול מהשינה הגרועה שהייתה לי קודם
חצי בהכרה וחצי....במקום אחר.
לא בדיוק שם לב למה אני כותב.
אני כותב כרגע בסהרוריות.

אני הולך לשכב במיטה ושוב לעצום עיניים.
הפעם לא אלחם בה.
אקבל אותה בברכה ובשלווה.
כדי שלשנינו יהיה כיף.

אני חוזר לישון.
כי אני מרגיש שעוד רגע אני צונח לרצפה.
בקושי מחזיק את עצמי לסוף ההודעה.

דיר בלאק אם מישהו מעיר אותי באמצע!


יש לי הרגשה שכתבתי הרבה "אני" בהודעה הזאת...
מה קורה לי?
אני אבדוק זאת כשאתעורר.
נראה לי ששוב כתבתי את המילה.


אני מת לישון.



נ.ב:
כשאקום אכחיש את כל מה שכתבתי.
אגיד שזאת השינה שגרמה לי לכתוב ככה.
אגיד שהיא פשוט תפסה אותי ברגע של חולשה, קורה.
ופעם הבאה אני אדאג שזה לא יקרה.
כי אני אדון לעצמי. :)