אושר הוא רגע קטן של חסד

קחו נשימה עמוקה לפני שאתם קוראים את הפוסט הזה.
מדובר בחלום וכידוע בחלום יש הרבה דברים שנראים לא הגיוניים או מחוברים
אחד לשני.




אני אתחיל בהקדמה:
יש לי לפעמים חלומות שהם מאוד חזקים. אני שולט בחלקן כשאני רוצה בכך,
וכשזה קורה אני מרגיש כמו אלוהים. אדון עולם(שלי).
אני יוצר דברים. אנשים,מקומות...כל מיני. כל דבר קטן לוקח ממני אנרגיה
וכוח. ממש כמו הבריאה 😄
לפעמים בתוך החלום קורה שאנשים שיצרתי וייעדתי אותם ל"תסריט"שלי
לא עושים בדיוק מה שאני רוצה ולכן אני מפעיל עוד יותר אנרגיה כדי שיעשו
זאת. זו באמת סחיטת אנרגיה רצינית. אם תרצו תקראו לזה בניגוד לרצונם
אני עושה זאת. בשורה התחתונה אף אחד לא יכול להתנגד לי לאורך זמן כי
אני המהות של כולם. לא רק שיצרתי אותם אלא הם גם מחוברים אליי.
אני בנמצא בתוכם ובהווייתם. בלעדי הנוכחות שלי כל אותם דברים לא יכולים
להתקיים. אני האנרגיה שנותנת להם להתקיים ומזינה אותם.

המחשבות שלי בזמן השינה שונות מאשר במציאות. צורת החשיבה והראיית
עולם שלי שונה. זה כמו להיות אותו אחד אבל קצת שונה.
הרבה פעמים קורה אחרי החלום אני שואל את עצמי למה התנהגתי וחשבתי
בצורה המסוימת הזאת, כי במציאות אני יודע שהייתי מתנהג אחרת.
לפעמים אני מרגיש רע עם זה וכועס על עצמי כי אני מרגיש שאולי היו דברים
שלא הייתי צריך לעשות בתוך החלום.
אבל אין לי דרך לשנות זאת. בחלום זה מישור אחר לגמרי ו"האני" שלי הוא
שונה. מתאים את עצמו למימד בו הוא נמצא.


לא פעם קורה שאני מתעורר משינה יותר מותש ממה שהייתי לפני השינה.
ולפעמים לוקח לי כמה דקות עד שאני מספיק לאסוף אנרגיה כדי שאוכל
להספיק כדי לקום מהמיטה.
למזלי כשאני חוזר למציאות אז האנרגיה גם חוזרת יחסית מהר מאוד.
אבל מקרים כאלה קורים לעיתים רחוקות.

זה כמו להיות בתוך המטריקס, לספוג אנרגיות ולהיות כל יכול, ואז לצאת
החוצה למציאות כאדם רגיל ללא כוחות-על.
בן תמותה רגיל. לפעמים זו הרגשה חזקה של נפילה מגבוה...כמו מלאך
מהמשמיים שנופל ארצה.


שוב, לא כל חלום הוא כזה אבל יש חלומות כאלה.
יש לי גם חלומות רגילים שלא זוכר שחלמתי או חלומות בהם לא קרה
שום דבר מיוחד 😄

ועכשיו לסיפור, שקרה לי בערך לפני 30-60 דקות.
נא לזכור שזה קרה בחלום אז יש הרבה דברים הזויים.
-----------------------



ישנתי כהרגלי, ובשלב כלשהוא בתוך החלום הופיע מולי קופסא קטנה
עד בינונית. כמו הקופסת הפתעה של ליצן עם קפיץ שיוצא החוצה ברגע
שפותחים את הקופסא. ככה היא נראתה.

הקופסא הייתה סגורה ומתוכה יצאו קולות של אנשים שאני מכיר.
הקולות שוחחו איתי כאילו הכל כרגיל וזו שיחה במציאות.
כיוון שזה חלום, לא ייחסתי באותו זמן משמעות שזו קופסא שאני מדבר אליה.
אז דיברתי קצת עם האנשים. אמרתי להם שאני ישן כרגע וזה לא הגיוני שהם
עכשיו מדברים איתי, אז שיתנו לי לישון כי אני עייף.

הקופסא נרגעה.
כעבור כמה דקות שוב עולים קולות האנשים ושוב מתפתחת שיחה ביני ובינם.
הפעם, מעבר לעייפות שלי התעורר בי כבר חשד.

אמרתי בכעס לקופסא:
"זו כבר פעם שניה שאתם מנסים לשוחח איתי. לא ייתכן שאחנו באמת
מנהלים שיחה במציאות כי אני ישן כרגע."
(באותו רגע אם היה נדרש להוכחה הייתי גם אומר איפה אני ישן, איזו מיטה,
מה צבע הסדין ובאיזו תנוחה אני ישן.את כל זה ידעתי תוך כדי שינה.
יש לי מודעות מאוד גבוהה בד"כ בחלום, בנוגע למצבי במציאות)
"מי מתחזה אליהם ומרמה אותי?"

עזבתי את את מה שעשיתי עד לאותו רגע. העפתי את כל התפאורה.
עכשיו בחדר החדש שיצרתי היו רק אני והקופסא. אחד על אחד.
אין מקום להתחבא.


הקולות בקופסא השתתקו ואז הקופסא נפתחה ויצא הקפיץ.
רק במקום דמות של ליצן קטן על ראש הקפיץ היה דמות של מעין עכבר
(לא בטוח לגבי זהות הדמות)
ואז נשמע קול אחר שבא מהעכבר.
לאורך כל השיחה הקול היחידי הזה היה שייך לטיפוס שחצני וקל דעת.
מהטיפוס שיודע הרבה דברים אבל מספר רק מה שהוא רוצה כדי
לא לחשוף יותר מדי.
מעין דיבור של ליצן עם הרבה בדיחות גרועות זוועתיות שרק הוא חושב
שהם מצחיקות.
דמיינו במהלך השיחה שהוא מדבר כל הזמן במהירות וכל מילה שלישית
מכניס "חחח" כצוחק.
כל השיחה הוא צחק. הוא קל דעת אבל לא טמבל.

וכך בערך התנהלה השיחה. כלל שעובר הזמן אני זוכר רק חלקים ומשפטים
לא לגמרי מדויקים אז אני כותב זאת מהראש וזמן קצר אחרי שהתעוררתי.

כך זה היה בערך:


אני: "מי אתה? למה אתה מתפרץ לחלום שלי ומנסה לרמות אותי?"

הוא: (קודם כל נראה לי שהיה מופתע שזיהיתי את התרמית. הוא לא היה
מוכן לזה אבל לזכותו יאמר שהוא היה מספיק חכם כדי לדבר בקלילות
שלא אבחין שהוא מוטרד שנחשף).
ממלמל משפט לא ברור. (נסיון התחמקות ראשון. בהמשך השיחה הוא
ידע לדבר יפה כשרצה).

הוא: "אני בסך הכל משוחח איתך. מה יש?"

אני: "ככה לשוחח איתי? לסחוט ממני מידע תוך כדי התחזות לאנשים
שאני מכיר?
אני לא אוהב שמתפרצים לחלום שלי, וכשאני חושב על זה יותר לעומק אני
מקבל תחושה שזו לא פעם ראשונה שלך שאתה עושה זאת. כבר הרגשתי
בנוכחותך בפעמים אחרות אך לא הצלחתי לתפוס אותך. אתה מהר קלטת
שנחשפת וניתקת תקשורת.
אני לא אוהב שמתפרצים ללא רשות לעולם הפרטי שלי."

הוא: "טוב, מה אתה עושה מזה עניין?"

אני: מי אתה? אתה יצור אנושי? (חשבתי על שאלה כזאת כי הייתי מופתע
שמישהו חדר לחלום שלי)

הוא: (פתאום מתחיל לדבר איתי על נושא אחר. ג'יבריש. הבנתי את המילים רק
לא הבנתי איך המילים מתקשרות למשפט.

אני: "אתה יצור אנושי?" (חוזר על השאלה)

הוא: שוב משמיע את הג'יבריש שלו. המילים הגיוניות, הפעם המשפטים
מובנים בפני עצמם גם אבל משפט אחד לא קשור לבא אחריו.

אני: "טוב, הבנתי את המסר. אתה לא רוצה להגיד."

הוא: יפה!

אני: "אתה הקופסא עצמה או שהכנסת את עצמך לתוך החפץ הזה
כדי לדבר?"

הוא: "לא עונה."

אני: טוב, אז אפשר לשאול בן כמה אתה?

הוא: מה הטווח הגילאים אצלכם?

אני: ("אצלכם". זה אומר אנושי הוא לא, חשבתי לעצמי). "פה אנשים חיים
במקסימום עד בערך 100, 102 שנה"

הוא: "מה זה 102 שנה?!" (צוחק כרגיל כמו בכל משפט שלו)
עכשיו הוא זורק לי כל מיני מספרים. פשוט מפציץ במספרים.

אני: אני רואה שאתה אוהב מילים ומספרים.

הוא: נכון.
וממשיך..

הוא: וואלה חשבתי תהיה יותר דומיננטי...

אני: (הבנתי שהוא בכוונה מנסה להתגרות בי כי הוא מעוצבן מזה שנחשף
בלי שרצה).
"תשמע, אני ישן כרגע. כשבני אדם ישנים הם הרבה יותר פגיעים וחשופים.
ההגנות יורדות. וחוץ מזה אני עייף ומנסה לישון אז אני לא ממש מתאמץ בלחשוב
על שאלות טובות יותר. השינה יותר חשובה לי ודיבור איתך גוזל ממני זמן
יקר למנוחה והתחדשות."

ואני ממשיך..
אני: "תשמע, אני מצטער שישנתי עליך לפני כמה ימים, טוב?"

הזיכרון שלי בחלום היה משום מה השתמשתי בקופסא הזאת ככרית רק לפני
כמה ימים. אחרי החלום כמובן שלא הבנתי מאיפה זה בא בכלל המחשבה הזאת.
אין לי קופסא כזאת ובטח שלא השתמשתי בדבר כזה ככרית.
זה בכלל לא מתאים! אבל אתם יודעים איך זה חלומות...

אז התנצלתי בפניו כי חשבתי שהוא זוכר את התקרית הזאת ורציתי להראות
לו שלא התכוונתי להשתמש בו אילו הייתי יודע שזה הוא.
שיראה שכוונותי טובות. מסתבר שהוא לא היה מודע לתקרית הזאת,
מה שגרם לי להבין על פי ההיגיון שהוא לא הקופסא עצמה אלא רק יצור
המשתמש בה כרגע כדי לעבוד עלי ולדובב איתי כדי להוציא מידע ממני..
הרגשתי שהוא קצת כועס כשגילה את התקרית. שבחר בחפץ שהשתמשתי בו
לנוחיותי עד לא מזמן.

כמו תמיד הוא החליט לעשות לי טיזינג ולנסות להפוך את היוצרות כדי שלא ארגיש
שהוא נפגע באגו שלו.

הקפיץ שמחובר לקופסא כל הזמן התחיל לקפץ לכיווני.
(בראש הקפיץ להזכירכם היה דמות של מעין עכבר במקום ליצן דבילי)
הוא כיוון את הקפיץ לראש שלי, וכל הזמן התחמקתי מהעכבר.
הוא לא עשה זאת כדי לפגוע בי. הוא נתן לי השהייה תמיד כדי שאטה את
הראש הצידה.
זה היה אך ורק במטרה לעצבן.
תוך כדי זה שהוא מכוון שוב ושוב לראשי הוא צורח שוב ושוב שאלות
חסרות פשר (מטורף, ללא ספק).

לא התכוונתי לסבול את השטויות שלו.
לקחתי את הקופסא שמחוברת לקפיץ וניערתי אותה. טילטלתי מצד לצד
אבל בעדינות יחסית. רציתי להמשיך את השיחה.

אני: "תירגע מיד, אין לי כוח לשטויות שלך. אתה רוצה נשוחח אבל התרגילים
האלה לא מקובלים עליי. תכבד את המקום שלי."

לא רציתי לטלטל יותר מדי או למחוץ לגמרי את הקופסא. לא הייתה לי בעיה
לעשות זאת. זה העולם שלי בכל זאת 😄
כמו שאמרתי רציתי להמשיך את השיחה.

הוא שוב לא הראה רגשות אבל הפעם הרגשתי זאת טוב מאוד. הוא רתח
מזעם. האגו שלו נפגע ובגדול.
הוא לא ציפה לזה שאקח את הקופסא ואצליח לנער אותו כאילו היה קטן
(הוא באמת היה קטן...)
גם חשפתי אותו, גם לא הצליח להוציא ממני מידע ועכשיו אני מנער אותו
כאילו היה כלום.
זה לא הסתדר עם האגו שלו.

הוא לא העריך נכון שהוא נמצא בחלום שלי. חשב שכוחו מספיק גדול כדי
לבטל את שלי כמו כלום.
שחצן אמרתי?


עכשיו הוא השתמש בכוח. ואז כיוון את הקפיץ ישר לפניי מתוך
מטרה לפגוע ואכן הצליח.
נראה לי שהשתמש בכל הכוח שלו שנותר לו אבל זה היה מאוד חלש,
לא הכאיב לי כלל ובקושי דיגדג.
מה שכן הדגדוג הזה של הפגיעה הוציא אותי שנייה מריכוז זה שבר באותו רגע
את התקשורת בינינו וחבל.

התעוררתי.