סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושר הוא רגע קטן של חסד

בלוג ראשון שלי בגילגול הזה של חיי.
תוכנו יהיה בעיקר מחשבות, זיכרונות וחלומות.
לפני 18 שנים. 1 בפברואר 2006 בשעה 0:11


בא לי לכתוב
לא יודע עדיין
אתן לזה לרוץ

צריך להמציא מכשיר קטן, לקרוא לו באיזה שם קליט והתפקיד שלו יהיה להעביר רגשות.

יהיו 2 מתגים:

מתג של ON / OFF
מתג של שלח / קבל

אדם א ישים את הנקודה על "שלח", ילחץ ON וימשיך להחזיק את החפץ.
רק הוא לבדו מחזיק
10 שניות מרגע ההפעלה, המכשיר יתחיל לעבוד.
הוא יקלוט בדיוק את מה שאדם א מרגיש. את כל הרגש כולו הוא יכיל.
העתקה לזיכרון של המכשיר.
(אדם א ישאר עם רגשותיו. הן לא נמחקו. מדובר בהעתקה בלבד)

אחרי סיום הפעולה אדם ב יקח את המכשיר אליו, יסמן את המתג על "קבל", ימתין 10 שניות
ואז יקבל את כל הרגש של אדם א. את כל התחושות של אדם א הוא יקבל אליו ברגע אחד.
הוא ירגיש את זה, עד שתיגמר כל ההעברה או עד שהוא יפסיק לגעת במכשיר.

ברגע שזה נפסק, הרגשות של אדם ב יחזרו כפי שהיו בהתחלה.


אם היה מכשיר כזה, אולי היו פחות מלחמות ומריבות.
קשה להילחם במישהו כשאתה מבין על בשרך מה הוא עובר ומרגיש.
כאשר אתה מבין את הכאב בדיוק כמוהו.
תהיה יותר הזדהות והבנה. יותר רצון לעזור.
לרוב אי-עזרה לא באה מתוך רוע או רצון לפגוע, אלא מתוך אדישות / אי איכפתיות.
ניתוק מהרגשות הבסיסיים שלנו.
וברגע שהוא ירגיש, זה ישנה את כל הגישה.


מילים לא תמיד יכולות להסביר פגיעה.
מילים הן דרך מאוד מוגבלת לתאר רגש כל כך רחב,בכל מיני רמות שונות.

janet wise - צודק..
לפני 18 שנים
פנלופית - היה פעם סרט כזה, או שזה היה פרק בסדרה. רק שבמקום מכשיר מעודן כזה, הם ירו בנשק. היורה היה "משגר" את רגשותיו אל המטרה, כך שהירוי היה מרגיש את מה שמרגיש היורה.
המכשיר שלך יותר אלגנטי :)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י