אושר הוא רגע קטן של חסד

21.6.2006 חלום

החלום מתחיל מ-BREAKING NEWS
כתב ישראלי עם אפוד מגן מדווח על אדם המתרוצץ באכסנייה.
חמוש באקדח ויורה באנשים. שאר האנשים באכסניה בורחים.

המצלמה ישר עוברת אל החשוד. ZOOM IN עליו
שיער ארוך ומבט מופרע בעיניים. ג'ינגי.
הוא הולך במסדרון של אחד הקומות כשלפתע שוטר
מאחוריו מכוון עליו אקדח ואומר לו להוריד את הנשק.
החשוד מסתובב במהירות אחורה ויורה אל עבר השוטר.
השוטר נפל. הכל מתועד במצלמה.
(אין לי מושג מי מצלם. כנראה מצלמות האכסנייה שפזורות בכל מקום)

אחר כך החשוד פונה למזנון. לא ברור מה הוא רוצה. המצלמה ממשיכה
לעשות ZOOM IN על פעולותיו. החשוד צועק על בעל המזנון, מבקש ממנו
דברים לא ברורים תוך כדי אקדח מכוון אליו.
כמה דקות של שיחה צועקת ורעשנית ביניהם שבהם הם לא מבינים
אחד את השני, ובעל המזנון שולף אקדח ומכוון לחשוד.

לא ברור לי מה הם אומרים שם אבל נראה לי שברגע זה בעל המזנון
הראה שהוא לא פראייר. רק המצלמה שם מתעדת ללא קול את חילופי הדברים ביניהם.

הבחור כנראה אמריקאי, בעל המזנון אסייאתי,
גם הוא בעל שיער ארוך אבל שחור.
אחרי האיום באקדח של בעל המזנון, החשוד מוריד את האקדח
על הדלפק ומתחיל להיות שלו יותר. תנועות השפתיים איטיות יותר
והיידים כבר לא מתנוענעות מצד לצד.

החשוד מוציא כסף מהכיס, מטבעות, ומניח אותם על הדלפק.
כעבור זמן קצר הם מוצאים שפה משותפת.
החשוד מציע לבעל המזנון לשרוף את המזנון. הם שורפים אותו יחד וצוחקים.
בעל המזנון מצטרף לחשוד. 2 אקדחים ו-2 אנשים מסוכנים יש עכשיו.

עכשיו אני מופיע
העיניים מעכשיו הם לא עיני המצלמה אלא עיניי בלבד.

ברגע הופעתי התוודעתי לכמה דברים.

1) אני נמצא בתוך חלום.

2) כל מה שראתה המצלמה אני מודע לזה גם.

3) אני לא שולט באנשים בחלום. לא הפעם.
הם כלי משחק שמסתובבים סביבי ומנווטים אותי כדי לגלות
את מה שאני צריך לגלות. אני צריך לדעת עם מי להתחבר כדי לגלות יותר.

4) יש לי מגבלת זמן. אני שונא כשזה קורה לי מדי פעם בחלומות.
בסוף הזמן המשחק נגמר ואני אתעורר.

לפחות בחלומות כאלה יש לי בד"כ יתרון של זכרון יותר טוב לגבי פריטים ואנשים בחלום.
(מגבלת זמן משולה כמו נשימה מתחת למים. כל תזוזה ומחשבה
לוקחת ממך אנרגיה ומקצרת את נשימתך, עד אשר אתה לא יכול יותר
לשהות מתחת למים ועולה על פני השטח.ככה זה בחלומות עם מגבלת
זמן אצלי. ככל שזה קרב לסוף הזמן כך גם יותר קשה לי לבצע פעולות פשוטות)

5) זה אחד החלומות הנדירים שבהם כשאני מסתכל על אנשים
אני רואה את תווי פניהם בבהירות.


את כל מה קרה למעלה עם המצלמה כבר ידעתי.
הידיעה הזאת לקחה ממני הרבה זמן. מרגע של ה-BREAKING NEWS
הזמן התחיל לעבוד, לא מרגע שהופעתי.
ההופעה רק יכולה להבהיר לי כל מיני דברים אבל השעון תיקתק הרבה זמן לפני זה.
רק מרגע ההופעה אני יכול לשנות דברים. לפני זה לא יכולתי להתערב.

אני מתחיל לרוץ (ככה זה כשיש לך מגבלת זמן. אין זמן להליכה)
היו כמה קומות לאכסנייה. אנשים רצו לכל כיוון מנסים לתפוס מחסה,
לא יודעים מה לעשות. אולי למצוא דלת פתוחה, להיכנס לחדר ולהסתתר שם.
כל הדלתות היו נעולות. לפחות כל אלה שבדקתי. לא היה לי איפה להסתתר.

לוקח ממני עוד אנרגיות החיפוש אחר מסתור. מוריד לי זמן מהמעט שכבר יש לי.
גם המחשבות שלי קצת נודדות אל מחוץ לחלום. אל המציאות.
שני האנשים המסוכנים לא נראים לי רלוונטיים. אין חשש שיתפסו אותי.
ממילא ההרגשה שלי היא שיגמר לי הזמן לפני שאתקל בהם.

אני אומר לעצמי שאין לי זמן להתעסק בשטויות האלה ואני צריך
להתמקד בדברים שאני רואה, כי כל התרחיש הזה נועד רק לי.
להעביר לי איזה מסר כלשהוא.

בדרכי בריצה במסדרונות אני נתקל בילדה קטנה, כבת 8-10 בערך.
בלונדינית שיער ארוך אסוף. שמלה אדומה נדמה לי.
היא ברחה לכיוון הנגדי שלי (עד כמה שילדה בת 10 יכולה לרוץ...)
היא עצרה כשנתקלה בי והפסיקה לרוץ. הסתכלה עליי.
הצעתי לה לרוץ יחד איתי.
"לאן?" היא שאלה
"לא יודע לאן, אבל לפחות זה בכיוון שלי"
היא המשיכה לבהות בי כשוקלת מה לעשות.

לא בזבזתי זמן והמשכתי לרוץ. אם היא רוצה להיות איתי היא תרוץ אחריי, ואם לא אז לא.
אין טעם להתעכב. מסרתי לה את המידע שלי ועכשיו זו רק החלטה שלה.
(אם היא רצה אחרי או לא, אני לא יודע. לא הבטתי אחורה אפילו פעם אחת)
תחושה שלי כל הזמן הייתה שאני צריך לבדוק את האכסנייה.
לבדוק אנשים או פריטים כדי לגלות מה רוצים ממני.

כל החדרים שבדקתי כאמור היו סגורים אז עליתי לקומה שנייה,
שם מצאתי חדר די גדול, מלא כל טוב בגאדג'טים וצעצועים.
כל מיני מכשירים טכנולוגיים כאלה קטנים וחמודים.
נראה שמישהו קנה לבן שלו את כל המשחקים שיש.
ממש חדר משחקים לעשירים זה היה.

מייד הבחנתי בטלויזיה הענקית עם הפלייסטיישן.
ניסיתי להתמקד בטלויזיה ובמיוחד במשחק
המשחק בפלייסטיישן היה משחק בין 2 קבוצות.
לצערי לא זוכר את סוג המשחק אבל היה בו דשא מלאכותי
וזה היו מעין שחקנים רובוטיים כאלה.
אולי זה היה גירסת פלייסטיישן לשולחן כדורגל.

המשחק שוחק אבל אף אחד לא שיחק בפלייסטיישן...הוא שוחק לבדו.
שם אחת הקבוצות היה "מלרקה". משהו כזה.
לא אמר לי כלום באותו הרגע (גם עכשיו לא) אז קיללתי.
סתם ביזבזתי אנרגיות על התמקדות בזה.
כל המתקדות במשהו מורידה לי יותר זמן,
וכל שהזמן אוזל כך גם יותר קשה לי להתרכז בדברים, האנרגיה יורדת.
איך אפשר לחפש משהו ככה?
אלה המחשבות שרצו לי.

עברתי לשאר החדר.

על הספה היה מונח בן אדם צורת ישיבה. היחידי עד כה שתווי פניו היו מוכרות לי.
גרסא מבוגרת של אדם שהיכרתי פעם. הפנים היו דומות אך ידעתי שזה לא הוא.
בהתחלה חשבתי הוא מת. עינייו היו פקוחות מזוגגות כאלה.

ניגשתי להזיז אותו ואז רגע לפני שמתי לב לבטנו.
הבטן עלתה וירדה אז הבנתי שהוא ישן.
החלטתי לא להעיר אותו ועברתי לשולחן לידו.
שולחן גדול שעמוס בקופסאות של משחקי לוח.
ועל כל קופסא כמובן רשום שם החברה היצרנית.
בטח עשה קנייה גדולה ב-TOYS R US לבן שלו.
אבל איפה הילד?

מבין כל החברות משחקים אני זוכר רק אחת. FIGFIG
אין לי מושג מה זה אומר. ולא נראה לי שזה קשור לרמז
או למשהו שהייתי אמור למצוא.

הרגשתי שנשארו לי שניות אל הסוף.
בשניות האחרונות כבר לא יכולתי לעשות כלום.
הכל נהיה כבד עליי.

עוד מעט אתעורר.
ולא גיליתי כלום. מעצבן.

סוף החלום.