אדם וחווה.
היום הראשון שבו הם מעכלים שהם כנראה יצטרכו להיות ביחד.
אדם: טוב נו, אם את כבר פה..לפחות תעשי משהו מועיל. גרדי לי את הגב!
חווה:אתה מדבר אליי יא חתיכת פראזיט? שהנמלים על רגליך יעשו לך מסאג' בגב.
אני הולכת לקשט את הבית שלי. אתה לא מוזמן להיום בערב!
אדם: את עוד תתחנני שאבוא.
חווה: בתור גבר, אתה לא חכם במיוחד.
אדם: יש משהו במה שאת אומרת. אחרת קשה להסביר
למה אני מבזבז את הזמן בלדבר איתך.
חווה: חצוף
אדם: טיפשה.
חווה: היית מת!
אדם: אז קבענו אצלך בבית? אני אביא את האוכל.
חווה: יפה מאוד. אני רעבה אחרי הסקס.
ושלא תלכלך לי את הבית אתה שומע!
אתה בא, עושה את העבודה והולך. יש לי יום קשה מחר.
אדם: לא מספיק לקחת ממני צלע את עוד באה בדרישות?
חווה: אני אישה. מלאת סתירות פנימיות.
אדם: את באמת צריכה סטירה.
חווה: תשמור את הכעס שלך להיום בערב
(מבט מלא חיוך...ועוזבת...)
אדם: אוף, השאירה אותי פה לבד חרמן.
מה אני אעשה עד הערב?
(קורא בקול) נחש !!!!!
צא מהמחבוא. השרמוטה הסכימה!!!
(נחש יוצא מהמחבוא)
נחש: אמרתי לך שהיא שרמוטה.
אדם: אני עדיין חרמן..תשמע...אולי אתה...
נחש: לאאאאאאאאא.....תתרחק ממני יא סוטה.
לפני 17 שנים. 21 במרץ 2007 בשעה 17:53
