ראיתי פעוט בן שנתיים מועך חיפושית זבל, מול עיניהם המשתאות של הורים וילדים, שנפגשו על רחבת הכניסה לחדר האוכל הקיבוצי. תהיתי לעצמי אם זה אומר שכשיגדל ויהיה לנער, יפרוס חתולים במכונה לפריסת לחם(שהיום ממוקמת בכניסה לכלבו כי כבר אין משהו בחינם בקיבוץ).
בינתיים, עברו כמה כלבים לידנו והבנדיטים צרחו מפחד. ככה זה כשלאבא שלהם יש חברה כלבה. באופן אוטומטי כל הכלבים הופכים למפחידים. העלתי את הבנדיטים לתוך העגלול והתגלגלנו לתחנה הבאה.
הכלבו. נכנסנו, כולם עצרו אותנו. תאומים זה משהו שמושך אש. לרגע הלבטתי אם להחזיר את הבנדיטים לשיעור ביולוגיה שמתנהל על ידי מישהו מילדי הפעוטון שלהם, כי גם אני רוצה להיות במרכז ולקבל תשומת לב ואהדה. אז נזכרתי שבכל פעם שזה קרה, יריתי חיצי קרח מהעיניים שלי לכיוון המחמיאים. ככה זה, כשזה ריק מתוכן, לפחות שיתמלא במים, שלא יתייבשו מהתגובות שלי.
נכנסנו לכלבו וקניתי להם קינדר בואנו. אסור להם חלב, אבלאני מחייה אותם על הקצה ואם רומזים שהם הומואים, לפחות שייראו שלמצוץ הם יודעים. אם לא מהציצי המפואר של אמא שלהם, לפחות ממקל של שוקולד חום.
כשיצאנו מהכלבו, הלכנו לחפש טרקטורים. שייראו וייראו. עוד יסופר רבות אודות הטייס והחובל. זוהי רק ההתחלה לה לה לה. אגב, ארגנטינאים טבעונים? נחיה ונראה