eyaltm84 פירסם את הפוסט הזה:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=72829&postid=1560365
לילה של רוחות חצי חמסיני חצי גשום של סוף חורף תחילת אביב, 93, ש.ג פנימי במתחם ביפו
(לא גל"צ!, הניחו, הבסיס הנדון ממזמן לא פעיל) - ומבין הרוח והגשם הכבד הטרופי:
רעש שיקשוק שרשראות של השער החיצוני ושתי דמויות קופצות מעליו אל תוך רחבת הכניסה להמתחם
ששירת כמה גורמים/יחידות. באותה העת ביחידה/בסיס הזעירים נמצאים עבדכם כש.ג לילה
ועוד שני תורנים מהיחידה, קצין שושו צעיר שקיבל את הכינוי "קפטן פיקוק" - יעני טווס מתלהב שעף על
דרגותיו ועברו המבצעי שקידם אותו לשם וסמל שושו חצי גאון, חצי שתקן ומאה אחוז אדיש.
בזמן שהסמל התורן רץ להעיר את הקצין התורן אני מזנק מהש"ג, מקצר טווח בריצה אל הדמויות,
מכניס מחסנית, דורך את העוזי (כן, אני לא גאה בזה עד היום) ומשכיב בצעקות אימים בתוך שלולית
באמצע גשם שני קציני ביקורות מטכליו"ת מבוהלים ומבולבלים משהו, האחד סא"ל והשני רס"ן...
היות וכבר התחלתי איתם בלפחות חודשיים כלא על שימוש מטומטם בעוזי חלוד כנגד כל פקודה אפשרית
מיהרתי להחזיר להם את התעודות ולהסביר להם ש"אני חייל ממתקן של משב"ט פה שאין להם גישה
אליו בפקודות אבל מטעמי כבוד אני מכניס אותם לעמדת ש.ג / חדר מבצעים ללא סמכות ביקורת או
חיטוט רק כדי שלא ירטבו מהגשם - עד שנברר מה עושים הלאה".
נשאיר אותם רגע בחדר מבצעים -
היחידה ששירתי בה (כש"ג לילה!) מטעמים מקצועיים וטכניים היתה מחוץ למעגל הביקורות הצהליו"ת
ושוייכה למשרד הביטחון רבתי - סוג של, נניח - ולמפקד היחידה היתה זכות מלאה להגיד "לא, תודה, אין
כניסה" לביקורות צהליו"ת רגילות שיגרתיות. אבל המפקד הנוכחי שנא אותי שנאת אגו ומלחמות גנרלים
(גנרל אויב שלו הנחית/שיבץ אותי אצלו) ולכן כמובן אישר לקצינים לעשות "ביקורת מחנה" כשהערתי
אותו משנת הלילה המתוקה שלו.
ניסיתי להזכיר לו את הפקודה המיוחדת - ותשובתו הייתה "זה ביקורת מחנה כללית אז רק אל תראו להם א', ב', ג''.
כלומר אתרגם לכם - זה ביקורת שמה שיפול זה עליך - ש"ג לילה או על הרס"ר יחידה ושניכם על
הזין שלי, לשון המעטה. לא עזר שהבכיר התורן היה קפטן פיקוק שרעד מעצבים וזעם על איך שדרכתי עוזי
ועוד כיוונתי על בני אדם - שהם גם קצינים שמעל דרגתו שלו!
הורדתי את השפופרת, ואמרתי לפיקוק - תן לי לדבר בהתחלה, אני זה זה שהולך לכלא - מה איכפת לך?.
ואז התחיל הטירוף - שאלות על גבי שאלות בנושאים שבחיים לא לימדו אותי עליהם ולא תידרכו
אותי בהם ולמרות הכל אני לא נותן לפיקוק לענות ועונה במקומו באופן בוטה עד שהגיעה השאלה
בנושא כיבוי שריפות - הייתי בתיכון בצופי אש שזה כמו מתנדבים במד"א רק במכבי אש.
שלפתי תעודת כבאי והדגמתי להם את כל עמדת הכיבוי המעפנה ממול הש"ג תוך כדי שאני מבלבל
להם במוח במונחי כבאות ומשקר במצח נחושה שגם יש לי תדר ישיר באלחוט לכיבוי אש ת"א וכולי.
לגבי גובה הגדרות התקני המצאתי שאנחנו "מתקן בתוך מתקן" ולכן יש לנו שיקול דעת משלנו וכך עוד ועוד
ואני משקר, ממציא, מחרטש, מזיין את המוח ובלי למצמץ.
ואז הגיעה שאלת המחץ - מה נוהל אימות הנחתת מסוקים "לילה" העדכני?
עכשיו - מחברים שלי בקרבי שמעתי שיש דבר כזה, " נוהל הנחתת מסוקים/אימות הנחתת מסוקים"
אני גם זוכר שזה מאוד הרשים אותי, זה קשור בלפזר פנסים/אבוקות/גחליליות בסדר מסויים לפי שושנת
הרוחות כדי שלא לנחות למארב של אוייב אבל חוץ מזה.. ואט דה פאק?
פיקוק מסתכל עלי נואש, אני מסתכל על פיקוק נואש ואז הקצינים מנסים לעזור:
"זה אמור להיות בפק"ל מבצעים". הפק"ל היה בפינה, בתוך ארגז פגזי מרגמה, ניגשתי ופתחתי אותו
פעם ראשונה בחיי (בבסיס) וגיליתי שהוא מלא בנייר שהצהיב, מודפס במדפסת סיכות ומוכתם בקפה
אבל התוכן לא קשור לכלום והמון עלים שהעובד רס"ר המפגר דחף לשם במקום בפח הגדול בחוץ...
ואזז כמו בסרטים, זה בא במכה קוונטית/אלוקית:
יצאתי בנחישות אל רחבת הכניסה, גורם לקצינים לבוא אחרי והבטתי אל השמיים
"מה הנחתת מסוקים? מי ינחית פה מסוקים? אמצע גוש דן! סתכלו כמה אנטנות על הגגות
מסביב! חוטי חשמל! חוטי טלפון! עמודי תאורה ברחוב! תסלחו לי - מי מנחית באמצע גוש דן?????
אולי במלחמה או משהו כזה וגם אז זה משהו שהייתי נותן רק לחבר'ה של 669/חיל האוויר
או לפחות קצין חי"ר עם הכשרה יעודית!
פיקוק כמעט התעלף, הקצינים פתחו פנקס והתחילו לרשום - פיקוק התקרב ולחש לי בארסיות
"אני אמשיך איתם מפה" ולקח אותם לאירוח קצינים והשלמת ביקורת במדור שלו בתוך המבנה
אבל לא לפני שאני מזכיר לו ולקצינים מה מפקד היחידה - אישר/לא אישר! לחשיפה למבקרים.
אתם צודקים, תת הכרתית ככל הניראה באמת שרציתי לגרום לפיקוק התקף לב בגיל 22, מודה.
הגיע הבוקר ואיתו אוכלוסיית היחידה הקטנה וכמובן מפקד היחידה הקטנה שניראה שמח במיוחד
משום מה, השמועה פשטה מפה לפה וההימורים נגדי רק התחרו לכמה זמן ועל כמה סעיפים אני
הולך לכלא וכמה קפטן פיקוק יקבל על הראש מפטרונו - מפקד היחידה - על כך שלא ירה
בי לאלתר מייד לאחר שהסמל התורן העיר אותו. הלכתי הביתה לישון ולארוז תיק לכלא ואז בשעה 14:00
אימא שלי מעירה אותי - "טלפון מהצבא".
על הקו הפקידה היפייפיה של המפקד:" שמע, הגיע מהמטכ"ל מברק סיכום ביקורת ראשוני, קיבלנו את הציון
הכי גבוה שאפשר עם מחמאות ראשוניות חריגות("עולה הרושם שזה אחד הבסיסים הכי עירניים ומוכנים
שביקרנו מזה שנים" - סוף ציטוט מהמברק) , הם יעבירו דו"ח מלא בדחיפות, ג' (מפקד היחידה) רצה שתדע,
הוא מאוד מרוצה מכם*, תחזור לישון".
* פיקוק/אני.
יממה לאחר מכן ניקראתי למשרד של קצין המבצעים שהראה לי - פעם ראשונה בחיים - מסמך דחוף
ובהול ואף סודי ביותר של אגף המבצעים במטכ"ל שקובע לאלתר שהנחתת מסוקים יום/לילה בגוש דן
ותוואים עירוניים צפופים דומים תבוצע אך ורק באישור תא"ל איקס וואי או אלוף זד ואך ורק כאשר קצינים
בעלי הכשרת "תיאום אווירי" ו/ או טייסים ו/או לוחמי 669 מכווינים מהקרקע.
תודה רבה על הקריאה, שפע בריאות, אל תדרכו ותכוונו לעולם כלי נשק על מטרה שאינכם בטוחים במאה אחוזים
שיש צורך להשמיד אותה ו/או להציל בכך חיים של חפים מפשע. לא המצאתי - מאותו היום הייתי חסין
מבחינת סא"ל ג' ועד השיחרור לא שמעתי יותר מאף אחד שום דבר בלילות ובימים כאחד והשושואיסטיות
והשושואיסטים רבו מי יקבל את תורנויות לצידי בלילות שאני עושה.