ישבתי על ספה והסתכלתי בקנאה בנשלטות ובנשלטים
אלו ששיחקו איתם, אלו שעקבו בוהן לעקב אחר שולט או שולטת
ואלו שעמדו וקישקשו, אבל הקולר הייחודי לצווארם העיד על שייכותם.
הם נראו כל כך...
במקום.
כאילו אין אביזר או בגד שהיה יכול לתת להם תחושה נינוחה יותר.
החזקתי את הכוס החצי ריקה בידי,
והעברתי יד על צוואר חשוף,
מסתכלת מסביב אחר פנים מוכרות - כאלו יותר וכאלו פחות.
כשהבחנתי בך, זה היה יחסית בשלב מאוחר של הערב
היית בצד, ולא ניסית להתבלט
כבר הייתי אחרי כוס שנייה.
או שלישית?
ליד האחרים היית נמוך ושדוף, מרכיב משקפיים.
אבל עדיין יותר גבוה ממני.
(אחרת היה לי קצת קשה לקחת אותך ברצינות)
המראה שלך היה אלגנטי והחזקת את עצמך זקוף.
ואולי טיפה הזלתי ריר על הבחירה שלך בלבוש.
היה לך שיער שנראה כאילו קמת הרגע מלילה סוער,
חולצה שחורה מכופתרת שחשפה חזה עם שיערות
שרוולים מקופלים למרפק
מכנסי עור שחיבקו את רגליך
ומגפיים עם חגורות שטיפסו עד חצי הדרך לברכיך.
ולמרות שהיו גדולים ומאצ'ואיסטים ממך
שעיניהם בחנו את המחשוף שלי בהערכה
וניסו להזמין אותי בחיוכים חושפי שיניים
רציתי ליפול לרגליך ולגלות איזה ריח
משתלב ביחד עם ניחוח העור של לבושך.
איזה בושם שמת או לא שמת.
האלכוהול מתחילת הערב שיחרר סייגים שאולי היו צפים,
אבל דאגתי לשתות מים תוך כדי וידעתי שההשפעה תפוג עם הזמן.
ובהמשך כשההשפעה אכן התמוגגה
נוכחתי, מופתעת לטובה, לגלות
שאיתך הרגשתי בנוח.
בטוחה.
כשבאתי לדבר איתך,
חייכת חיוך חברי -
כמעט מובך.
הזמנת לשנינו בקבוקי מים
וגירדת מעט את עורפך בעצבנות.
זה היה מקסים.
היה את הרגע הזה שבו סיפרת לי בהתלהבות על משהו -
אני אפילו לא זוכרת מה, רק את זה שהנפת את ידיך
והשתייה שהחזקת עפה על מי שעמדה על ידינו
ונראה כאילו היא היתה מוכנה לשתמש בפלוגר עליך בו ברגע.
אני התאפקתי לא לצחוק עליה ובמקום זה נזפתי בך בהומור,
ישר עיניך נפקחו ואיימת להשליך אותי על אחד הספסלים
וללמד אותי להיות יותר מנומסת
אני רק חייכתי ומלמלתי "זה איום או הבטחה?"
הנשלטת שהיתה איתה התאפקה לא לצחוק
ומיהרה לשירותים להביא נייר.
מספר דקות לאחר מכן קולות צחוק מהדהדים הגיעו מכיוון השירותים.
השולטת כיווצה את עיניה לכיוונם
חיוך מבשר רעות גישש על פניה.
כשהנשלטת חזרה עם פנים עולצות וניירות
היא העיפה רק מבט לרגע והחיוך נמחק מפניה -
במקומו הופיע טיפה פחד, וברק של ציפייה.
הנדתי בראשי לשלילה.
והרגשתי את עצמי נינוחה יותר ויותר,
ועם הערב ראיתי אותך מזדקף יותר ויותר
מתקרב יותר אליי.
נכנס טיפה יותר למרחב האישי שלי.
והיה את הרגע המפדח
שניסיתי באלגנטיות להתיישב
על אחד מהכסאות הגבוהים של הבר
ופספסתי בכמה סנטימטרים...
הצחוק שלך היה כל כך מוזר
טיפה כמו חריקות של חמור
ורק שבית אותי בקסמיך אפילו יותר.
אחרי קצת זמן שבו ניגשו אלינו חברים להגיד שלום
גילית לי שאתה יחסית חדש במסיבות האלה,
אבל שאתה שמח שהגעת
ושיצא לך להכיר אותי.
לחשת לי באוזן אם אני רוצה לשחק
והרגשתי את הלחיים שלי מדגדגות
השפתיים התחתונות מאדימות
והשפתיים העליונות מתקרזלות בחיוך
כשהנהנתי
והסתכלתי מטה בבישנות,
נתתי לשיער ליפול מעל עיניי כמו וילון.
שלחת שתי אצבעות להרים את סנטרי
ולחשת "אל תסתירי את הפנים שלך, מובן?"
"כן..."
"כן, מה?"
"כן, אדוני"
וזה לא משנה שלא היתה בינינו באמת כימיה.
שאחרי סשן שהשאיר לי סימנים אדומים בירכיים
ושנתת לי לגמור מידיך,
כי לא הצלחת באמת להשאיר את הזיקפה מספיק זמן כדי לגלגל עליה קונדום.
חיבקת אותי והרגעת אותי שזה פשוט כי אתה עייף מהשבוע,
ובחרתי להאמין לשקר המובהק.
זה לא משנה
שניסינו להמשיך ולהיפגש
זה לא משנה שאחרי זה זה לא באמת עבד
זה היה שווה את זה
ובסופו של יום
כשנפרדת ממני
נשארנו חברים.
אתה עכשיו בעל הרבה יותר ניסיון,
עם נשלטת שמתבוננת בך בהערצה
גם לה יש קולר ייחודי שהזמנת במיוחד עבורה
ואני מתבוננת בכם ממושבי על הספות
צווארי עדיין עירום.
כשעינינו נפגשות
אני מרימה את הכוסית שבידי לכבודך
ולוגמת
מחצי הכוס המלאה
