אז אני שוב כותבת בבלוגי בלוג!
ואם פעם הייתי ממורמרת וצינית, החוויות שחוויתי והאנשים שהכרתי במרווח הזמן הזה שלא כתבתי כאן לימדו אותי שתמיד אפשר לשאוף ליותר.
הייתי בקשר שליטה שהתחיל בבחינת גבול אדום ספציפי שלי שהוביל להתקפי חרדה - בשיחה ובהסכמה ובהדרגה.
והסתיים במעבר גבול אדום אחר ביודעין, בלי הסכמה, ללא התראה והתזמון הכי זה החלק הכי מדהים - בזמן שאני מחובקת באפטר קייר.
וזה הוביל להתקף חרדה נ-ו-ר-א-י.
ההסבר לכך מדהים ומקסים "לא חשבתי שיהיה כל כך נורא".
איזה כיף שעכשיו אני עוד יותר לא סומכת על שולטים? :)
חודש לאחר הפרידה הזו:
ידיד שהכרתי דרך עולם השליטה, ושבמקור הגיע מארה"ב, רצה להתחיל להכיר בחורות בארץ.
כמובן שהיה לי חצי קראש עליו שניסיתי להסתיר תוך כדי שאני עוזרת ומפרגנת לו.
מפה לשם יצא שהוא "עלה עליי" והציע שנצא. בסוף הוא חזר בו, אחרי 3 שבועות, וזה נעשה בצורה נוראית.
אבל בסדר, חזרנו לדבר כי הוא בכל זאת אדם שנכנס מהר מאוד ללב שלי.
ואז כשהזמנתי אותו למסיבה של הקהילה הוא רצה להתחיל עם החברה הכי טובה שלי.
וואט. דה פאק.
לא, כאילו, אין איזה bro-code שלחברים אסור לצאת עם אקסיות?
אז מה נראה לך שחברה ממש טובה שלי תצא איתך עכשיו כשאתה אקס שלי???
אני לא בטוחה אם אני מגנט של חלאות או שפשוט יש כל כך הרבה חלאות שאי אפשר להימנע מהם.
בלי קשר לכך, ניסיתי לעשות סשן שליטה עם ניוש לידיד אחר שלי אבל הגעתי חצי מתה ועל אנטיביוטיקה לסופ"ש שקבענו אצלו. בסופו של דבר היה נחמד כי אנחנו חברים, אבל זה הרגיש טפל. גם הצלחתי לשבור לו בקבוק בושם ממש יקר (אופס)
אבל קניתי לו אחד חדש בטיסה האחרונה, שמוביל לסיפור הבא:
הייתי בכנס סופרים בברלין ואחת ההרצאות עסקה בBDSM עם TJ Masters. התחברתי ממש איתו והנשלט שלו. הם שניהם מהאזור של בריטניה (אחד אירי והשני אנגלי עם שורשים איריים) ואנשים מדהימים וחכמים בצורה מבריקה.
Tim מגיע מ30 שנות שליטה בסצנה בלונדון והעביר הרצאה מהממת על האופן שבו יש כבוד הדדי בין שולטים ונשלטים ואיך שכל שולט לומד לא להרים יד בכעס על נשלט. וקצת בכיתי ורציתי שהוא יבוא לארץ כי אני מדי פעם קוראת כל מיני בלוגים שהפנטזיה שמתוארת בהם היא:
הכוס היתה מלוכלכת, אז נתתי לה שתי סטירות מצלצלות בפנים ואז הכרחתי אותה ללכת עם איצטרובל בתחתונים שבוע שלם.
או
אמרתי לה לא לדבר והיא גנחה אז תחבתי לה תחתונים משומשים בפה, משכתי לה בשיער ותחבתי לה אגודל לכוס מהר ובכוח, שיכאב.
כאילו, זה לא שליטה. זה איבוד שליטה. חוסר רסן וסתם התאכזרות.
אין פה חילופי כוחות. אין פה מעשה של נתינה או אחריות אישית.
אולי אם יזדמן לו בהזדמנות להגיע לתל אביב אני אבקש ממנו להעביר הרצאה בתחום...
בחדשות אחרות קיבלתי עותק של הספר המ-ד-ה-י-ם הזה, שאפשר להקשיב לו ביוטיוב.
הסופרת מדהימה והיא נעזרת בTim לתת בקרה על סדרות הבדס"מ שלה.
...
אולי כדאי שאציין שזו סדרה על הומוסקסואלים בסצנת הבדסמ...? ;)
בכל מקרה חטפתי מירמור על זה שכל היחסי שליטה האחרונים הסתיימו בדרכים מזעזעות, ובכל פעם זה הרגיש כאילו אני קצת צופה מהצד וחושבת לעצמי Really? REALLY?
קצת נזכרת בקטע שיר של John Donne שמופיע בספר "הטירה של האוול".
הרגשתי שהחלק האחרון שלו רלוונטי לאיך שאני מרגישה
(השיר כתוב בעריכה בה הטיתי את המין ללא-בינארי):
[...]
And swear,
No where
Lives a person true and fair.
If thou find’st one, let me know,
Such a pilgrimage were sweet;
Yet do not, I would not go,
Though at next door we might meet,
Though they were true, when you met them,
And last, till you write your letter,
Yet thee
Will be
False, ere I come, to two, or three.
