הלוואי והייתי צוחקת מאושר
לפחות כמו שאני צורחת מעצבים
הלוואי והייתי צוחקת מאושר
לפחות כמו שאני צורחת מעצבים
את לא פתאטית
את פשוט עצובה
במקום בו חי הפחד
כל השאר מת
שכחתי כמה את יפה
ואיך שאת מוצצת, כאילו החיים שלך תלויים בזה
אתה אומר לי דברים
בסוף תשכח גם אותי
לא זה לא משנה
לא זה לא משנה
(דניאלה ספקטור)
תן לי כמה רגעים להירגע
לפשוט בגדים ולהוריד את הגומייה מהשיער המתוח
לעמוד מתחת למים החמים ולשטוף את שאריות היום מעליי
להרפות ממחשבות ומאינטראקציות מיותרות
תן לי דקה אחת לעצמי בלבד
לבוא אליך מרצון ולא מכורח
טלטלת את כל עולמי
היסודות עליהם בניתי את עצמי נשברו, גם כך היו רופפים
הותרת ריק ואבק
חלל גדול שלא מתמלא כבר חמישה חודשים
נבצרות מאחרים והתבצרות בעצמי
וזה לא נגמר
ואין אור או אוויר
הקשר התחיל כשהוא אוחז בשקר ככ גדול, משני הצדדים
כך שגם החודש שהחזקנו מעמד היה די והותר
אבל לא אמרתי דבר
כי קיוויתי
כי רציתי
לחיות זה להרגיש
ולכן את לא רוצה לחיות
כמו משחק זיכרון, פיסות של קולות ומראות ואני לא מצליחה לחבר את הנקודות לכדי תמונה מלאה
אני מרגישה שאני נמתחת לשני כיוונים נגדיים ותכף אקרע לשתי חתיכות
מפחדת אבל אף אחד לא רואה
מרגישה אבודה אבל אף אחד לא שומע אותי צועקת