-

הקטע האירוני שהדרך בה בחרתי

הובילה אותי בדיוק לנקודה שממנה ברחתי.

לופ אינסופי.

כל הזמן מזכירה לעצמי, לכדי אגרופים על הרקות ופטיש על הזרועות

זו רק כימיה במוח, רק סרוטונין, רק דופמין, רק נוראדרנלין שגורמים לי לתגובות פיזיולוגיות לא רצויות

מכבה סיגריה אחת באחרת ואותה בהבאה אחריה

וכמויות של אלכוהול

וזה לא עוזר

זה פשוט לא עוזר

הטקטיקה שלך של לא לצאת לי מהראש

ה-״טוב לי בזין״ הזה שלך זה כל מה שאני שומעת

בכל מקום

כל הזמן

מה אתה רוצה שאומר?

שאני מסתובבת כמו חתול רחוב חצי דרוס, פצועה, צולעת, מטונפת ושאין לי כוח ללקק את הפצעים של עצמי?

הייתי מעדיפה להידרס על מלא, להידבק לאמצע הכביש המהיר כשכל מכונית שעוברת מועכת אותי יותר, אבל לפחות לא ארגיש.

תביאי את התחת שלך לפה ותתחילי למצוץ.

לא

בא

לי

.

שיחה אקראית עם אישה שאינני מכירה גרמה לי להבין שיש שני דברים שאני צריכה לעשות ולצערי אותם הדברים לא ישימים

כי אם איישם כולם יפגעו.

דפק לי הלב כשראיתי את שמך בהודעות הנכנסות על המסך וכשהקלדתי, מקש מקש, מוחקת מחזירה ובסוף משיבה

גם דפק כל הדרך אליך, כשנסעתי במהירות רבה מדי מעל המותר וזין על כולם גם חותכת ולא מאותתת, להגיע כמה שיותר מהר וזין על פועלי הבניין שנכנסתי להם באמצע העבודה ופיזרתי להם כמה כלים על הבטון בשביל קיצור הדרך אל הכניסה

ודפק לי הלב רצח כשעליתי 2 קומות, הכי לאט שיכולתי, כי אולי אם אמשוך עוד קצת זמן משהו ישתנה

והלב הפסיק לדפוק כשחנקת אותי ככ חזק כי הכעס הניגר מתוך ראשך ירד במורד צווארך אל כף ידך שנסגרה על גרוני והתעוררתי בבהלה מהסטירה החזקה. ואז הלב חזר לדפוק. חזק. 

אני חושבת שעשיתי טעות

וכשאני עושה שטויות, אני זו שצריכה לשלם עליהן.

מדהים כמה מוגלה יוצאת ככל שמעמיקים בי יותר ויותר

כמו פצע ששופכים בו מי חמצן, תוסס ומלא רפש

מכה (את עצמי) על חטא

נֵטֶל

נטלתי