אל תִּיפָּגְעִי
אל תִּפְגְּעִי
תמיד פוגעת
תמיד נפגעת
אל תִּיפָּגְעִי
אל תִּפְגְּעִי
תמיד פוגעת
תמיד נפגעת
את ממש מצערת אותי שאת מתייחסת לעצמך בכזו זילות.
שאת מאפשרת לגברים נשואים לעשות אצלך תחנת ביניים, זה עצוב.
בסוף, הם משתמשים בך.
מחפיצים אותך.
כל אחד יכול לגעת
אף אחד לא יכול להרגיש
רגשות מוכים וקהים
כמעט כמו הגוף
הצורך הבלתי מושג הזה לביות גומר אותי
שתאמיני גם את שיהיה
תאמיני גם את שיהיה טוב
תאמיני גם את שיהיה
תאמיני גם את שיהיה טוב
אתה זוכר את הפעם בה ליקטתי את כל האביזרים המכאיבים בחיוך מטומטם אך גאה והכרזתי שלא תוכל להכאיב לי?
אתה גם זוכר שמיד שלפת את החגורה מהמותניים והכאבת לי בצורה שהוציאה אותי מהכלים?
אז כזה. רק בלי חיבוק.
הפכתי את הקערה
וכעת הכל מוכתם
מלוכלך
שבור
ככל שאני מדברת יותר
כך מתחוור לי כמה שאני טיפשה
כוס אמא שלך, אמרת בתקיפות
כשנעצת בי מבט, זין וחנקת אותי חזק עד שירדו לי דמעות
בסוף, בזמן שניקיתי מדם המחזור את האקדח הטעון שטייל לי על הגוף ונכנס לאט לתוכי, מאוד רציתי להצמיד אותו לראש וללחוץ.