-

תודה

וסליחה

ל/מכל הנוגעים בדבר*

*אני

מטומטמת נכנסת למצבים שמהם 

מטומטמת לא רוצה להיחלץ

מתעתדת ל-

אל תעשי שטויות, את חשובה להרבה אנשים

(?)

למעלה מחודש שלא היה בתוכי זין, יכולתי לנשוך שפתיים ולהמשיך במחול השדים האינסופי הזה שבמסגרתו אני זונה ממקבלת שצורכת מכל אחד אלמנט אחר ונותנת לכולם פחות או יותר את אותו הדבר. אבל אני מקיאה הכל החוצה ולא בהכרח כדי לפנות מקום.

תמצית ההוויה שלי מסתכמת בגוף זז ושפתיים שותקות

נבהלת מכל מה שמפר את השלווה

״את גלגלת מעכת וזרקת אותי לפח היטב״

כמו קצה של חוט נפרם שמושכים כדי לקרוע אבל בעצם הכל מתכווץ ונעלם

תמיד מאשימה את עצמי

גם כשאחרים נדרשים להיות האשמים

רצית להיות מיוחד

כמו ההוא וההוא וההוא