-

פתאום רציתי שיהיה אכפת לך ממני, קצת

זה הזמן לברוח

בגדים מפרידים בין מה שקורה לי על הגוף, תוצר לוואי של ערב רווי כאב, לבין המציאות.

כאב לי, לעתים אפילו מאוד ואני זוכרת שתפסת לי את הפנים ונזפת בי שלא תפסיקו עד שאגיד מילת בטחון. וכן, זה היה ממש ברור.

כמה דקות לאחר מכן כל אחד מכם תפס אחת מפיטמותיי וצרחתי, חזק, כי רק לא שם, רק לא בפיטמות כשאין לי יכולת לברוח בהיותי אזוקה בידיים למעלה על הוו.

ונגעתי בספייס, אבל רק כמעט, פחדתי לשחרר את עצמי לחלוטין לרגע הזה בו העיניים מתמקדות בנקודה אחת בתקרה והראש שמוט אחורה כשהשיער מלטף את הגב, ההצלפות כבר כמעט ולא מורגשות אבל שרשרת הברזל שהכתה בי שברה אותי פעם אחר פעם.

תני לי עוד פעם להיכנס לתוך הלב שלך
רק לשמוע רק לשמוע עוד פעימה.

למה אני צריך לחנוק דבר יפה כמוך?

אני חייב להגיד לך משהו

חשבתי, אני כבר שלושה ימים רק חושב והבנתי שהחור השחור הזה שמאיים כל הזמן לשאוב אותי בחזרה פשוט לא שווה את זה

לא שווה אותך

שלא במכוון אתה עונה לי על המון צרכים ומוריד אותי נמוך למעין מקום מתמסר וטבעי שכזה, מלא שלווה ושקט.

כל כך מעניין אם אתה דפוק לפני ה-ptsd כמו שאתה דפוק אחריו, בכל אופן לא מפריע לי שתגיע אחת לכמה זמן תתפרק עליי ותמשיך לדרכך.

ששש, אתה לוחש לי בשקט מצמרר כששתי אצבעות שלך משחקות בקצה הכוס הרטוב שלי וגורמות לי לילל בייחום

ובעדינות מצמיתה אתה מנתק את היד שלי שאוחזת בזין שלך ושוב לוחש, ששש זונה שלי

קיבולת של פח אשפה שנבעט ומתגלגל עד שנעצר וחולפים מעליו בדילוגים

מעשנת סיגריה מי יודע כמה להיום, נותנת לראש ליפול אחורה ועוצמת עיניים רק לרגע

ויש לי בחילה מעצמי ומכל מי שהיה בתוכי ולידי ומעליי ומצדדי ומאחורי

מדדה את דרכי למיטה אחרי עוד לילה של שכרות וללא שינה, מתכסה ומקשיבה לצליל הטעינה של השעון, בוהה באור המסדרון ששכחתי לכבות ובאמת שאין לי כוח לקום

כל פיסה בעור הצרוב מעקצצת, הגוף לא נרגע, המוח הנוזל לא נח, לא בא לי להירדם וגם לא להשאר ערה

קשה כשאת יודעת מה צריכה, אבל לא יודעת מה רוצה

את אפילו לא זיון

סתם חור לתקוע בו את הזין.