|
|
|
אני על סף שגעון
הקו האדום נחצה ואני לא רואה דרך חזרה
איך אהבתי את השקט שהיה לי אז, בלי הרבה מחשבות
לפנות בוקר כשרק אני ערה ועשן הסיגריה ממלא את החדר כשברקע מוזיקה נעימה
עכשיו מעבירה רגל מעל המעקה ויושבת על הקצה
חייבת להשקיט את המחשבות
מחכה
אתה מספר לי על ההיא שחדרת לתוכה באיזה לילה ומעקצץ לי מרוב גועל בבטן התחתונה
פגעת בי אבל לא אתן לך את הזכות לדעת
אתה דפקת הכל
אבל אני זו שצריכה ללכת הכי רחוק שיש
טיפשה מקבלת בדיוק מה שמגיע לה
אז למה אני בוכה?
אם אני שוכבת על הגב ולא זזה
זה אומר שאני מתה (?)
יש לי הכישרון להכניס עצמי לסחרחרה מטורפת פעם אחר פעם
גם יש לי הכישרון למצוא עצמי לבד כשאין את מי לשתף
ללכת אחרי הרצון או אחרי השכל הישר?
פתאום רציתי שיהיה אכפת לך ממני, קצת
זה הזמן לברוח
בגדים מפרידים בין מה שקורה לי על הגוף, תוצר לוואי של ערב רווי כאב, לבין המציאות.
כאב לי, לעתים אפילו מאוד ואני זוכרת שתפסת לי את הפנים ונזפת בי שלא תפסיקו עד שאגיד מילת בטחון. וכן, זה היה ממש ברור.
כמה דקות לאחר מכן כל אחד מכם תפס אחת מפיטמותיי וצרחתי, חזק, כי רק לא שם, רק לא בפיטמות כשאין לי יכולת לברוח בהיותי אזוקה בידיים למעלה על הוו.
ונגעתי בספייס, אבל רק כמעט, פחדתי לשחרר את עצמי לחלוטין לרגע הזה בו העיניים מתמקדות בנקודה אחת בתקרה והראש שמוט אחורה כשהשיער מלטף את הגב, ההצלפות כבר כמעט ולא מורגשות אבל שרשרת הברזל שהכתה בי שברה אותי פעם אחר פעם.
תני לי עוד פעם להיכנס לתוך הלב שלך
רק לשמוע רק לשמוע עוד פעימה.
למה אני צריך לחנוק דבר יפה כמוך?
