הנה הם שוב שם ...מרחפים מעליה....שומרים על מרחק קבוע..לא קרוב מדי, ולא רחוק מדי..
מרחק כזה שיאפשר להם לצלול , ולעוט עליה עם הופעת טיפת הדם הראשונה....בנתיים הם
רק מרחפים מעליה, מקרקרים אחד לשני בשפתם המוזרה....לעיתי ם מחככים כנפיים ,ואז...
מתפתחת מיני תגרה מלווה בניקורי מקור...ובניפנוף כנפיים מהיר ועצבני....אולם מהר מאוד
מסתיימת התגרה וכל תשומת הלב מופנת אליה...אל הדמות שמהגובה בה היו נראתה זעירה ופגיעה
במיוחד...מדי פעם תביט בהם ותנופף לעברם ביד חלושה...כמנסה להבריחם...אולם זה ...רק הגביר
אצלם את הרצון.....
שעתיים קודם לכן עוד היתה כפופה אצלו ,למרגלותיו על ברכיה,סופרת בלחש את שריקות השוט שצלף
באחוריה הדוויים,היא חשש שהפעם הזו תהיה שונה מכל הפעמים האחרות, ואכן כך היה..לאחר שסיים
לצלוף בה , היא הובלה החוצה אל מחוץ למבנה ..ספק צימר ספק אוהל שעמד מרוחק משורה של מבנים
דומים לזה שלהם....
השמש עמדה בדיוק באמצע השמיים וקפחה על ראשיהם ללא רחם,קחי,הושיט לה בקבוק קטן של מיים,
תשתי שלא תתיבשי, היא לגמה בשקיקה מהבקבוק כשזרזיפים של מיים זרמו משני צידי פיה....לאט לאט,
גער בה, את יכולה ככה להחנק הוסיף ולקח מידיה את הבקבוק....לאחר מכן עזר לה להתרומם, ושניהם
החלו ללכת על שביל לא סלול.....לאחר זמן מה...הוא נעמד ,השכיב אותה על האדמה וקשר את ידיה
ורגליה,את נשארת כאן עד שאחליט לבוא לקחת אותך אמר, את לא משוחחת עם הוסיף,היא ניסתה למחות,
אולם הוא היסה אותה במבט, לאחר שחיזק עוד מעט את החבלים סביב ידיה ורגליה, הניח לידה את בקבוק
המיים ,והתרחק משם, היא ליוותה אותו במבט, עד שנעלם ואחר הביטה בערגה על עץ אשל רחב צמרת
אילו רק...מלמלה לעצמה....