היו לה עיניים סקרניות ותמימות, חצאית עד הברכיים ושפתיים משגעות. בלילות הייתי מדמיינת אותנו אוהבות אהבה גדולה עם המון תעוזה, ובימים הייתה מחפשת את ידי, להיאחז ולנסות לא להאבד בכל האסור הזה.
לפעמים בלילות את מסרבת להניח לי, הריח שלך מציף אותי ואני ממש יכולה להרגיש את השפתיים שלך ואת קצות האצבעות המהססות רגע מלטפות לי את הפנים ורגע אוחזות רק שלא יגמר. בלילות של קיץ היינו בורחות לחדרי מדרגות, צמאות ומורעבות אחת לשנייה. ולפעמים כשלא יכלה להתאפק ללילה, הייתה בורחת מבית הספר הדתי ורצה עד אליי רק כדי לטעום עוד קצת. היא סמכה עליי, נשענה במלוא הוויתה והייתה בטוחה שלעולם לא אתן לה ליפול.
לפעמים בלילות נרטבות לי העיניים ואני יכולה להרגיש את הלב משתפשף לי על הצלעות, אני מדמיינת איך הייתי נלחמת עלייך, כמו שאת נלחמת עליי. איך אני שומרת אותך מכולם ולא נותנת לך להתרסק לבד.