יומנו של חסר פנים

מוזר לחלום כל הזמן על להיות מישהו אחר, אף פעם לא אני. מוזר בגלל שאני בכלל לא יודע מי אני. אולי אני בעצם כל מי שחלמתי להיות, ואני, בצרות עין, פשוט בוחר להסתכל רק על כל מה שאני לא.
אני לא יודע למה, אבל דווקא פה החלטתי לשפוך את הכל.
המממ... זה נמשך כבר כמה שנים. אני מתקשר אליה, אנחנו יוצאים, חוזרים להיות החברים הכי טובים לשבועיים או שלושה. כל פעם מחדש אני נזכר מחדש למה אני מפסיק את הקשר, כל הזמן מדברת, לא מסוגלת לעצור אפילו לדקה כדי קצת להקשיב. אז בשביל מה אני חוזר כל פעם? הרי כל הרעיון הוא לנסות לברוח מבדידות?
אולי זה פשוט אני. מסרב להתחבר וחייב לברוח. לא רק ממערכות יחסים. מהכל...