רוח של אמת

פעם

כשכולם הלכו ונשארתי האחרונה במשרד 

אז הייתי דואגת ל'תכנית האומנותית' 

הייתי נפגשת עם, מדברת עם, חושבת על 

בפועל/בשיחת וידאו/בפנטזיה 

הייתי יורדת מתחת לשולחן 

מלקקת בסתר 

מכניסה את האצבע שלי עמוק וטועמת 

הייתי נשארת ללא תחתונים וממשיכה לעבוד 

נועלת את הדלת 

מלאה בציפייה

היום 

היום יום רגיל, וערב רגיל, ושעות נוספות רגילות מאד 

אין לאן לרדת, מה ללקק או לאן להיכנס 

מרגישה כאילו עשורים שלא פינטזתי 

לא במשרד 

לא מחוצה לו (כמעט) 

הכל כזה מסודר ומוקפד 

הכל כזה מסודר ומוכוון מטרה 

הוו כמה בא לי להתפזר ולפזר