לפני שנתיים. 12 בדצמבר 2021 בשעה 20:46
מי שמכיר אותי יודע שאני לא ידועה בעמידה בזמנים
אני כן עומדת בזמנים כשצריכה להגיע לפגישות
אבל לא כשאני צריכה להגיש משהו למישהו חיצוני.
הדחיינות מתערבבת עם ההימנעות
וכך אני פשוט מצפה לנס שהצריך להיעשות-יעשה
מבלי שאני אהיה זו שאעשה אותו.
היום בבוקר עבדתי מהבית
והייתי צריכה לצאת לפגישת עבודה בצהריים
נותרה לי שעה בה תיכננתי להתקלח ,להתארגן ולאכול.
אבל פתאום... פתאום נזכרתי בכמה שאני חרמנית
באיזה רצף חלומות מיניים של הימים האחרונים
והבנתי שאין שום סיכוי שאצא מבלי לאונן.
ידעתי שיש לי זמן קצוב. שונאת זמן קצוב.
ואוהבת אותו.
ידעתי שאני לא יכולה לאחר לפגישה.
אבל כל כך רציתי כמה דקות של עונג.
בסוף-
הספקתי לאונן
ולהתקלח
ולהתארגן
ולאכול (רק מרק)
ולצאת מהבית.
אז...
לחיי הדחיינות
שגורמת למה שנעשה להיות
כל כך חמקמק ונכסף
