לפני 9 שנים. 19 בנובמבר 2015 בשעה 16:59
יש מישהו שנוסע למסיבה היום מהצפון?
המשכיות
אז חזרתי..לפני 9 שנים. 11 בנובמבר 2015 בשעה 15:15
אני זוכרת את הפעם הראשונה שמישהו סגר לי את זה על הצוואר.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי עם זה בפומבי.
ועכשיו גם אתם יכולים לראות כמה שאני מרגישה שזה יפה לי.
לזמן קצוב.
מה דעתכם?
טוב, הייתה לכם שעה.
עד הפעם הבאה..
לפני 9 שנים. 9 בנובמבר 2015 בשעה 19:37
החיים לא קלים באזרחות.
מצד אחד כול כך הרבה חופש. גם אישי, גם נפשי ובעיקר כלכלי ( כי ככה זה כשגרים עם ההורים ).
מצד שני, שנה כול כך מטלטלת עברה עלי. בתור משוחררת טרייה לא לקחתי בחשבון את העובדה שההלם שלי מהחזרה לאזרחות יימשך במשך שנה, ושזה יהיה בדיוק פרק הזמן שייקח לי להתאקלם.
אז ישבתי על האתר של הבנק, כדי לבדוק על מה ביזבזתי את הכסף שלי השנה, כדי להפיק לקחים לעתיד.
ומסתבר שביזבזתי הרבה.
השנה החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לבזבז על שטויות.
ואז עשיתי מנוי לכלוב.
מסתבר שעשיתי גם לא מעט חיים בטעויות שלי,
אז הפכתי להיות מכורה .
סתם.
התגעגעתי אליכם , סוטים !
לפני 9 שנים. 7 בנובמבר 2015 בשעה 0:43
בדרך כלל אני מכירה כאן רק גברים. זה הגיוני כי אני זו ההעדפה המינית שלי.
וגם בדרך כלל, כשאני רוצה לדבר על "עולם השליטה" וכול מה שהוא לימד אותי ( למרות שבסוף יוצא שאני מדברת על דבר אחד וזה תמיד אותו הדבר גם ) אז אני מתחילה את הפוסטים שלי ככה :)
אז אני כול הזמן חושבת מה חסר לי בחיים האלה.
הייתה לי לא מזמן, BDSMFRINDLY. בחורה מקסימה. חמודה.
יכולתי לדבר איתה על מה שהטריד אותי,מושך אותי, מגרה אותי גם, ולא מעט מזה היא גם הייתה שותפה לו, בדרכה שלה.
וכול זה מבלי לנסות לשכב איתי.
בכול זאת, היא הייתה הבדסמפרנדלי.
כי יש דברים שעליהם אי אפשר לדבר עם חברות וניליות.
וכשהקשר התנתק , כיבדתי את הרצון שלה לא להמשיך אותו והנחתי לה לנפשה, למרות הגעגוע שלי, למרות הרצון החזק שלי למצוא מישהי שבסך הכול תהיה חברה טובה.
"אין דבר קבוע יותר מסידור זמני" (?!) לצערי, אבל אני אופטימית שאולי עוד אצליח לשנות את זה.
כי שולטים אני יכולה להכיר עד עולם, וגם נשלטים, וגם עוד כמה סוגים של אנשים, אבל הסוגה הזאת, של חברה טובה, של ידידות נפש, היא תחת הקטגוריות הריקות ביותר בחיים.
אני בכול זאת רוצה לכתוב שם משהו. ולהיות כזו גם
אצל מישהו/מישהי אחרת.
בדסמ פרינדלי, צעקתי להיא, מה שמה, זאת, נו...
לפני 9 שנים. 24 באוקטובר 2015 בשעה 23:44
עבר קצת יותר מחודש, אבל כשאני חושבת על דרך הומוריסטית לסכם את כול הסיפור , אז הנה הבדיחה:
אבא שלי: " ילדה יפה שלי, איך היה במסיבה? שתית? רקדת? התחילו איתך ?"
אמא שלי: " נו??? הרביצו לך?"
אם זה היה פייסבוק:
האשטג "מיילדוםפלייפארטי"
לפני 9 שנים. 2 בספטמבר 2015 בשעה 9:49
בלתי נתפס כמה זה הפך להיות צורך.
מישהו שיוריד אותך על הברכיים.
שישפיל אותך.
שיענג אותך דרך הצרכים שלו.
שיגידו לך מה לעשות, איך ומתי.
וכמובן איך אפשר בלי לפרק לך את הצורה ולשבור אותך.
כולכך הרבה זמן בלי.
לא טוב לי :-/
לפני 9 שנים. 19 באוגוסט 2015 בשעה 19:56
יש מישהו שאני ממש רוצה לדבר איתו.
ומצאתי את עצמי אוכלת סרטים משום כך.
אני מתה מפחד. אין לי מושג למה אפילו.
אמרתי לו שנדבר אחרי הבחינה.
אבל אחריה לא היה לי אומץ.
יש למישהו קצת אומץ לתת לי? שמעתי שזו אחלה תרופה לרגליים קרות.
בתודה,
L.AB
לפני 9 שנים. 19 ביולי 2015 בשעה 20:16
זה תמיד מגיע בזמן הכי לא מתאים.
הדחףהזה למה שאין ליי. מצוקת הכאב הארורה שלא עוזבת.
היא משאירה לי אינספור מחשבות לא בריאות בראש.
כשאני חושבת על 'לא בריא'- זה מה שאנשים חושבים.
אבל יש כאלה שיודעים שזה בסדר לחוש כאב.
הם בטוח יבינו אותי.
לפני 9 שנים. 18 ביולי 2015 בשעה 21:40
כואבות לי הרגליים מרוב שאני עומדת עליהן. זה לא אמיתי מה שעברתי בשבועיים האלה. רצה מעבודה לעבודה. 18 שעות ביום. זה חודש לא קל. אבל הוא טומן בחובו הבטחה שאני עדיין לא מצליחה לעכל. אני עוד לא רואה אותה ממש.
זה הולך להיות החודש הראשון שבו אני הולכת להרוויח משכורת של אדם בוגר. מינימום, אבל עדיין.. בוגר.
אז למה כולם מסביבי אומרים לי שאני ילדה? :-)
אני רק נראית ככה.רק נראית.
ילדה קטנה ויפה בת 23.
...
מחר...
תמיד נשאר מחר.
לפני 9 שנים. 1 ביולי 2015 בשעה 16:20
כבר חודשיים וחצי שאתה ממתין לי. שוכב בצייתנות מתחת להררי הספרים של הבחינה הכול כך מיותרת הזו. אבל זה בסדר, מחר זה נגמר.. והיום נשב לנו ביחד, רק אני , אתה והשאלה הפילוספית שאתה טומן בחיקך.
אנחנו הולכים להינות היום :-)
(נכתב על " תמונתו של דוריאן גרי" מאת אוסקר ווילד)