המשכיות

יש לי אלרגיה לאנשים שחושבים רק על עצמם. 

ובמקום להתיישר ולהבין שאני צריכה להתחיל לחשוב רק על עצמי ,

אני ממשיכה לחפש את מי שיהיה לו אכפת ממני. 

אנוכיות זו התכונה הנוראית ביותר שקיימת בבן אדם. 

אפילו יותר מסאדיזם.

בימי הצבא , במשך השנה והשלוש שבעצם הסתקרנתי מעולם הבדסמ, ראיתי אותה. כול הזמן מתלבטת. 

היא ישבה וכתבה בתוך הדף הלבן הזה שאני יושבת בו עכשיו. ויום אחד היא ביקשה ממני בתום לב לעשות הגהה לפוסט שכתבה. 

אז קמתי ועשיתי. ועבדתי קשה על כול אות ומילה והפכתי אותם למשפטים שמספרים סיפור שקל להבין. 

עשיתי טעות , היא התאכזבה. היא לא רצתה שיבינו אותה. 

היא התחילה  לעבוד כדי להחזיר את  הפוסט למצבו הראשוני, וזה היה לה קשה.  

ובסוף היא לא פירסמה אותו.

היא האדם הבדסמי הכי קרוב אלי. ואני לא יכולה להגיד לכם מי היא , אבל היום אני כן יכולה להגיד- שאני מבינה אותה.  

כי חלק מלחיות חיים כפולים בעולם ששואב אותך זה להבין שאתה רוצה לשמור גם על עצמך באיזשהו אופן , ואיכשהו - אם זה בורח

אחת הדמויות הבדסמיות המעצבות ביותר בחיי הבדסמיים לא תקרא את הפוסט הזה, אבל כשהתבוננתי במילותיו בבלוג הותיק נדהמתי איך אפשר להעביר מסר כול כך חד בצורה כזו שבה אף אחד לא חושד, אבל מי שצריך להבין מבין. 

  If it makes you happy, it's "can't be so bad"

זה משהו שאני לא יכולה לעשות. 

אני היום חלק מהקהילה כמו שבימי גיל 16 חלמתי להיות , אבל בחלום שלי זה היה יפה. ובמציאות זה פחות. 

שאלתי את עצמי אז - למה הם כול כך סגורים ? 

כי כשאת עושה משהו שמנוגד לאיך שהחברה רואה את עצמה ואת חלק ממנה- אלו יהיו ריקושטים שישליכו על חייך ואת תצטרכי ללמוד לחיות איתם. וזה חלק מהתהליך שעובר לדעתי כול מי שנכנס לעולם הבדסמ ועבורו זה קצת יותר מקינק.

למה אי אפשר פשוט לכתוב את מה שבאמת יושב על הלב ? 

כי אי אפשר. 

וקטונתי מלהגדיר מה. זה . בדסמ בשבילי. 

הדף הלבן הזה נשאר המקלט האחרון שלי ורק בו אני יכולה לכתוב עד כמה אני מוקפת באנשים - וכמה אני בכול זאת מרגישה 'לבד'. 

אני מאוד אוהבת את זה שיש לי משהו בחיים ' שלא כולם יודעים'. 

אבל אני לא מרגישה חזקה כרגע כדי להתמודד עם אלו שכן. 

ותיקי הכלוב זוכרים בוודאי שפעם קראתי לעצמי בשם של גברת :-)

אכלתי כאן הרבה חרא. גברים מתחזים, נשואים שקרנים, שולטים בשקל שביקשו ממני להוריד את התחתונים כבר בשיחה הראשונה. נשלטת שחיפשה נשלטת נוספת לשולט שלה שפתאום לא בא לה - אבל לשולט שלה דווקא כן :-), שולט אכזר ששלח תמונות של דוגמן - שכמה שעות לפני הפגישה החליט להיחשף בזהותו האמיתית.. גברים אינספור עם הצעות הזויות..

וזה רק קצה המזלג.

וגם אהבה נכזבת יש לי מכאן. 

הכלוב מבחינתי הוא באמת ' בית' , עד כמה שניתן לקרוא לו ככה. 

פגשתי כאן אנשים מקסימים , ולמדתי לא מעט, גם על בדסמ וגם על עצמי. 

אבל - מאז שהחלטתי להתחיל לצאת למסיבות ( כשהרגשתי בשלה לזה והתחלתי להצטרף לקבוצות בדסמ בפייסבוק בפרופיל האמיתי שלי - קרה משהו. 

פתאום הבדסמ השתלט לגמרי על החיים שלי , וגם מעטה הדיסקרטיות שלי נעלם לאיטו. 

המקום היחיד שהוא עדיין דיסקרטי זה פה. כן ולא, כי העולם קטן..

מי שבאמת נמצא בקהילה חבר גם בקבוצות. וכולם מכירים את כולם. ורוב האנשים שהכרתי כאן ושומרים על דיסקרטיות נמצאים גם שם בפייסבוקים בדסמיים. 

אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש- המשפחה שלי יודעת מי אני ומה אני. ולכול אחד מבני המשפחה קבלה שונה. 

אבל אני לא חושבת שאני רוצה שכולם ידעו. הבדסמ זה חלק מהחיים האישיים שלי ולא בא לי שכולם ייכנסו לי לתחתונים. 

ויחד עם זאת, הפומביות ממכרת ובאותה המידה שהיא כייפית היא גם מסוכנת .

החיים קשים..

מוזמנים לברך אותי :-)

מתגעגעת לימים שבהם הבדסמ שלי היה רק שלי. 

אמא שלי :" אולי תלבשי הערב את השמלה הזו למסיבה? היא עושה לך גוף יפה, מסתירה את השומנים"

אני:" אני לא יכולה אמא.אני אוהבת אותה יותר מדי."

הייתה לי היום שיחה מאוד קשה עם הגבר שאני הכי אוהבת בעולם. 

אבא שלי.

וייתכןשזוהשיחה המשמעותית ביותר שקיימתי. 

השעה מאוחרת ואני מרוגשת ועייפה. 

בקרוב אחגוג שלוש שנים לא פשוטות של דרור בדסמי. 

והיום סוף סוף סיפרתי לאבא שלי על עצם היותי בדסמית. 

והתגובה שלו הייתה :" תהי מה שאת רוצה ילדה שלי . אני יאהב אותך תמיד כמו שאת. 

רק תעשי לי טובה אחת,טוב? תשמרי על עצמך. אוצר יקר שלי ". 

אני הולכת לישון מאושרת עכשיו. 

לילה טוב

בסופו של דבר.. הכול איכשהוא קשור לתחת. 

השעה נגמרה. 

מקווה שנהנתן/ם :-)

המוצץ שלנו היה הגאג הראשון.