ותיקי הכלוב זוכרים בוודאי שפעם קראתי לעצמי בשם של גברת :-)
אכלתי כאן הרבה חרא. גברים מתחזים, נשואים שקרנים, שולטים בשקל שביקשו ממני להוריד את התחתונים כבר בשיחה הראשונה. נשלטת שחיפשה נשלטת נוספת לשולט שלה שפתאום לא בא לה - אבל לשולט שלה דווקא כן :-), שולט אכזר ששלח תמונות של דוגמן - שכמה שעות לפני הפגישה החליט להיחשף בזהותו האמיתית.. גברים אינספור עם הצעות הזויות..
וזה רק קצה המזלג.
וגם אהבה נכזבת יש לי מכאן.
הכלוב מבחינתי הוא באמת ' בית' , עד כמה שניתן לקרוא לו ככה.
פגשתי כאן אנשים מקסימים , ולמדתי לא מעט, גם על בדסמ וגם על עצמי.
אבל - מאז שהחלטתי להתחיל לצאת למסיבות ( כשהרגשתי בשלה לזה והתחלתי להצטרף לקבוצות בדסמ בפייסבוק בפרופיל האמיתי שלי - קרה משהו.
פתאום הבדסמ השתלט לגמרי על החיים שלי , וגם מעטה הדיסקרטיות שלי נעלם לאיטו.
המקום היחיד שהוא עדיין דיסקרטי זה פה. כן ולא, כי העולם קטן..
מי שבאמת נמצא בקהילה חבר גם בקבוצות. וכולם מכירים את כולם. ורוב האנשים שהכרתי כאן ושומרים על דיסקרטיות נמצאים גם שם בפייסבוקים בדסמיים.
אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש- המשפחה שלי יודעת מי אני ומה אני. ולכול אחד מבני המשפחה קבלה שונה.
אבל אני לא חושבת שאני רוצה שכולם ידעו. הבדסמ זה חלק מהחיים האישיים שלי ולא בא לי שכולם ייכנסו לי לתחתונים.
ויחד עם זאת, הפומביות ממכרת ובאותה המידה שהיא כייפית היא גם מסוכנת .
החיים קשים..