לפעמים אני אוהבת להיכנס לויקיפדיה ולקרוא מונחים בתחום הפסיכולוגיה. זה התחיל אצלי כשהתחלתי לחפש תשובות למצבי, ולמה אני נמשכת או אוהבת את מה שאני אוהבת.
אני נמצאת כרגע..נראה לי שבסוג של מצוקה.
מצוקה-דחק.
כי בימים האחרונים יש לי מחשבות על כאב. ומאחר שאדם היגיוני אנוכי, ואני מוצאת את עצמי במצב שבו המחשבות האלה אינן משהו שאני מצליחה להתנתק ממנו, מה שאומר שאני כנראה צריכה להתמודד עם זה. אני מאמינה שברגע שמתמודדים עם משהו, זה קצת מוריד את הלחץ ממנו.
אם זה מבחינת בדסמ, שזה המקום הבריא ביותר מבחינתי (עד כמה שזה יישמע מוזר) אז זה בעייתי, משום שיש לי בעיית אמון קשה. אני לא מסוגלת לפגוש מישהו שאני לא מכירה ולבקש ממנו להכאיב לי. וגם אם אני מכירה אותו ולא סומכת עליו. אני מרגישה שזה מסוכן. מה גם שאני לא מזוכיסטית ( אולי יש לי נטייה קלה כזו, אבל באופן כללי היא מעולם לא דחפה אותי לבטא את זה באמצעות הפקת הנאה מינית מכאב).
בעייה נוספת שאני מרגישה שמתעוררת- זה שבד"כ שמתעורר אצלי רצון לחוות משהו, המחשבות האלה גורמות לי להתרגש, ולדמיין. אני מבחינה במצב שונה שקורה אצלי כשעולות המחשבות על כאב, כי זה לא גורם לי להתרגש, זה עושה לי מחנק בגרון.