פעם, לפני שנים ארוכות, הייתי האישה שהאמינה שיום יבוא והיא תעמוד בסינר, תכין קצת אוכל , תערוך שולחן יפה, ותמתין לבעלה.
פעם , לפני כמעט ארבע שנים ארוכות, התחילו הפנטזיות על איך הבעל הזה, הופך לאדון. איך לתסריט של הפנטזיה על ארוחת הערב הרומנטית מצטרף חיוך ממזרי, ואזיקים מחנות סקס ( כן, פעם לא ידעתי מה זה TK) ומזלג מלוכלך בפירה שמצייר על החזה שלי בעזרת תפוחי אדמה. ההתרגשות מהלא נודע רק התעצמה בכול פעם כשהפנטזיה השתכללה בעקבות דברים שגיליתי בשיטוטי בתחום.
פעם, לפני כמעט שלוש שנים ארוכות..מצאתי את עצמי מתאווה לזכות להיות שייכת. שאלתי את עצמי האם יש מישהו שיוכל לקחת אותי ולהראות לי הדרך, לבנות מחדש את כול מה שגדלתי להיות ב20 שנות חיי הראשונות, לעצב, ללמד אותי דברים שלא ידעתי. מישהו לבשל לו וגם לטעות לפעמים , וגם אם האוכל תפל אז הוא יגיד לי את זה.
אני הונילית ,תשמח להכין לבעלה ארוחת ערב מיוחדת ממצרכים שקניתי בשוק ושסחבתי על כפיי כול הדרך אל האוטובוס.
אני הבדסמית מדמיינת את ארוחת הערב הזו עם הבעל הונילי שהופך להיות אדון. בתחילה קשורה וישובה בכיסא , והיום כבר תלויה ועירומה מול הגבר הלבוש. והלב שלי יוצא מהמקום, אליו.
כזו אני, רומנטית..
אבל אין לי בעל. והאדון שלי הוא אף פעם לא באמת שלי.
