"ישנם כאלה המביאים אושר לאן שהם הולכים ויש כאלה המביאים אותו כשהם הולכים".
עולם הבדסמ שלך כש*את ( לא משנה מה האורייטנציה הבדסמית שלך ) רווקה : יש לך 2-3 גברים שההתנסויות הבדסמיות שלך איתן מתבשלות על אש קטנה, מישהו אחד שהוא הכי חשוב לך אבל מסיבות כאלה ואחרות את לא יכולה להיות איתו, וכול הזמן את נמצאת בריצה לכיוון האופק , לדבר הטוב הבא , שאת תולה תקוות שכאשר יימצא , יביא לך את המזור מכול מה שמרגיש לך דפוק בעולם הזה.
ויש גם את השריטה שלך. ה"דבר הזה" שהופך אותך למיוחדת , שונה מכול השאר. אבל גם מה שעוצר אותך. אם זו הפרעה נפשית , או טראומה מהעבר שאת שמחה שמספקת תירוץ לפרוק כול עול, או אופי שלא מאפשר לך להיות את מה שהפנטזיות שלך רוצות. זה לא משנה .
אם נקביל את זה למתמטיקה, זו משוואה במספר נעלמים.
אף אחד לא יידע לפתור כאלה תרגילים , אבל כולנו משחקים את משחק החיים. ואף אחד לא יכול לפתור משהו שהוא לא יודע את הדרך לפתרון שלו.
מה עושים , אם כך ? ניסוי ותהייה.
עכשיו אגש לתכלס .
טמטום והססנות אלו תכונות שמאפיינות כול כך הרבה נשים בתחילת דרכן בעולם הבדסמ. הציפייה ממה שיכול לקרות , צייפיה שמתעצמת ומרגשת כול כך , צייפיה שניתן להתרגש ממנה כול עוד חיים אותה, בטרם מעשה. למחרת בבוקר היא איננה, והאכזבה תופסת את מקומה.
כי בדרך כלל זה ככה :
2-3 גברים הם מספרים שלא משנה מה תציבי במקומם, המשוואה יכולה להסתדר. הם תמיד מה ששווה לX שאותו את מחפשת ( מה שייתן לך מזור , הדבר הטוב הבא ) רק שתמיד זה לא שווה לY ( שזה הגבר שהכי חשוב לך ושאם הייתה ניתנת לך האפשרות להיות איתו לא היית מחפשת מסביב כ"כ הרבה) .
בימי רווקותי הבדסמית ( שנמשכו 3 שנים ו11 חודשים. למעט 5 חודשים של זוגיות ונילית) אלה היו חיי. הY שלי היה מי שהכניס אותי לבדסמ ומה שהרגשתי כלפיו ביחד עם התקווה שהייתה לי שבסוף אוכל להיות איתו השאירו אותי כול הזמן בציפייה בזמן שהלכתי מדכי לדכי. פה אני לא מחדשת כלום. תמיד היו " הרפתקאות מתחלפות "(בדיעבד) שלימדו אותי המון וחלקן אף גרמו לי למפחי נפש ובעיקר עזרו לי ללמוד על אנשים , וכול הזמן חיפשתי את הדבר הבא.
כבר 5 חודשים שהמשוואה הארורה הזאת כבר איננה חלק מחיי. אני מרגישה שמצאתי את הדבר הגדול הבא , שאיננו הבא אלא נמצא בהתהוות שמרגשת אותי כול יום מחדש. אבל היום בשיחה עם חבר טוב נשברתי. הוא סיפר לי על חויותיו בעולם המשוואה שתיארתי וחתם בעובדה שאינה ניתנת לערעור-" כולן בסוף חוזרות על ארבע".
והוא צודק. גם אני הייתי כזו בימי רווקותי,ואני לא גאה בעובדה הזו , משום שאני מרגישה שכול מי שחזרתי אליו " על ארבע" ודחה אותי רק עשה לי טובה. הוא הוכיח במעשה זה שיש מישהו יותר טוב. אני מצטערת היום שלעיתים נמצא המשתנה שנתתי לו בוסט לאגו, למרות שאת העבר לא ניתן להשיב ואני שמחתי כשעשיתי את זה. אני מצטערת שנתתי למי שלא מגיע , אך לא מתחרטת.
האנשים האלה נתנו לי אושר כשהגיעו , והעצימו אותו בעיקר כשהלכו.
(Y=X*(t+g+z
t,g,z #0
Y<0
X=?