המשכיות

חג שבועות . קניות שנגמרו ביומיים בלבד , בישולים מצאת החמה עד צאת הנשמה , עזרה להורים, תכנון לוגיסטי, נסיעה ,עבודה של היום האחרון עד הרגע האחרון , ארוחת חג, קיפולים וניקיוניות. 

ואף על פי שאני גונבת רגעים , אין לי דקה לעצמי. רק בשעות האלה, לשמחתי ולצערי. 

ואני מרגישה שלמרות שאני מוקפת באנשים שאוהבים אותי , אני עדיין בודדה. 

בודדה בתסכול על מחשבות על דבר יקר שאולי הולך להיאבד לי , ולמרות שיש לו תחליף , לא תמיד רוצים לאבד את המלך. 

בודדה בכך שלמרות החשק הגדול ליחסי מין ( ונילים / בדסמיים ), כול אדם פוטנציאלי לכך לא זמין / לא פנוי.  

לא יודעת למה, אבל גם זה שהאקס פתאום לא מתקשר לאחל חג שמח הציג לי לפתע. 

לא חשוב,  התגברתי. אני אדם בוגר. ומה עושה אדם בוגר וריאלי שמבין שיש לו 2 אפשרויות : להישאר במצב של בדידות או לנסות להפיג אותה איכשהו ?  אז החלטתי להיות אקטיבית  להפיג אותה. 

חשבתי לעצמי , מה יכול להיות טוב יותר מללכת לראות חברים ולשבת על כוס בירה ? אז חמקתי מהבית בתל אביב , ונסעתי למסיבת סדום בד'אנגן.  

ואז... וואלה היה כיף.  שילמתי כניסה ,קניתי בירה וראיתי את שאר  ילדי הכיתה הטיפולית, שאני מאוד אוהבת בלב.  היה כיף לשוחח עם מכרים , לפתוח הזדמנויות להכיר אנשים חדשים. אבל עדיין, בין כול הפרצופים המוכרים, בין שיחה אחת לשנייה, עדיין הייתי לבדי.  זה לא הפריע לי , אבל הגביר אצלי את ייצר ההישרדות.  הסתכלתי לכול כיוון , בחנתי את האפשרויות ובין לבין אמרתי שלום לחברים.  ומפה לשם , גם מצאתי סשן.

לשם שינוי עם בחורה מקסימה ושולטת כמו בסרט ( כן , עם העקבים והכול ) , שעשתה לי סשן הצלפות כמו שממזמן לא עשו לי , עם שוט שזו הייתה הפעם הראשונה שהתנסתי בו. הכאב היה מהמם , ולמעשה הוא מהמם עד עכשיו ( מציק לי להנאתי ). האופן שבו באה השליטה לידי ביטוי לא היה במילים. הבנתי אותה גם בגובה העיניים , המותניים והרצפה. הפסקות היו במקום והיא עדיין הצליחה להרים אותי למעלה בכמה רמות. נזהרתי , שמרתי על פוקוס לאורך הסשן, לא הרשתי לעצמי לברוח לסאב ספייס. זה סשן ראשון ולמרות התקשורת היפה ששררה בינינו , אנחנו עדיין לא מכירות טוב . תנועה לא במקום יכולה להרוס הכול. לא רציתי להסתכן בכך ולכן זה היה רק.. סשן הצלפות. חזק , אינטנסיבי , לא קל ומדהים לעשות את זה עם אדם שלא נותן לך לוותר לעצמך.  אנשים מסביב באו לפרגן אחרי הסשן מה שנתן לי את התחושה שהם מעריכים אותי על כוח הסיבולת שלי . נחמד לקבל מחמאות על משהו שאני ( כנראה ) טובה בו.   והיא הייתה באמת מדהימה, יחסית לסשן ראשון. היה לי ממש כיף ,

אבל זה לא עזר להפיג את הבדידות שהרגשתי. שוב פעם מוקפת , ועדיין לבד.  

חזרתי הבייתה , אני שוכבת במיטה לא שלי. והפעם , אני נהנית מהלבד שלי. 

חג שמח !