דוגי סטייל

פעם הייתי מקשיב לו, הולך רק למקומות בטוחים, מצפה לרגש המציף או נמנע ממנו. שולט על הסיטואציות עם הקשבה מלאה ובודק אם הוא סדיר או מחסיר פעימה.

כיום, כבר לא.

המוח השתלט, הלב קפא והפעימות.. איטיות וחלושות יותר.

רוב הזמן זה כיף

או שזה בגלל שאין תחושת זמן במצב הזה.

לפעמים בא לי לחזור אחורה ולהרגיש כמו פעם, להחסיר פעימה, להיות מופתע, להרגיש.

אולי כשאזדקן, זה יקרה.

עד אז, אשאר חסום ואדיש, אהנה מהיכולת, לא להרגיש.