שליטה לא מקבלים. שליטה לוקחים, שליטה מרוויחים.
אצלי בכל אופן, זה ככה.
לא מצליח להבין איך אפשר להתמסר מבלי להכיר,
לא מבין איך אפשר לשלוט מבלי לדעת,
הלוואי וזה היה גם אצלי ככה, היה לי כל כך קל.
זקוק לכוח, לחוסר אונים, להרגיש שבוי מבחוץ ומבפנים.
אוהב כפיה, מייחל להפסד, רוצה מנצחת שאוכל לכבד.
אחרי כל החיפושים, הכמיהות הכי גדולות לגיבורי החלומות, תמיד בסוף מה שנתפס זה אדם באותה הרמה כמוך, באותו וייב, באותה שפה, זה יותר קל וזה תמיד עובד.
המשחק שלי אמיתי, הוא אינו בתוך מסגרת, הגבולות שלי אינם קיימים, זה תמיד תלוי בגברת.
ולמצוא גברת זה חתיכת סרט, כשאתה רוצה אותה ברמה אחרת, אחת כזו שעל מעמדה שומרת.
אחת שלא נבהלת מנשלט סורר שאינו מתמסר, אחת שמספיק בטוחה בעוצמתה לקחת את השליטה בעצמה.
לבנות ולייצר את הקווים שהיא בוחרת, להנדס לי את המוח בכל שיחה מזדמנת, לגרום לי להרגיש מאוים כדרך קבע ולצוד אותי ממש כמו בסרט טבע.
ואולי זו רק פנטזיה שדבר כזה קיים?
אולי אני אופטימי מידי?
ואולי באמת את השליטה רק מקבלים? ואני אמור להעמיד פני מת?
אבל אני חי ובועט!
חי וממשיך לחכות שאולי תצוץ פתאום... אחת ברמה מעלי, שתדע להתמודד.
לכבות את רעשי הרקע, לעשות שאתמסר, אחת כזו שיודעת לשלוט גם בלי לבקש רשות מיותרת.
אמן לזה.
