הייתי

טלטלה כזו

עוד לא היתה-לי

ערב של מסיבות וסוג של התעקשות שלי.

עד שהתעוררתי מזיעה עם שברי חלום מעיק, הייתי מרוצה. 

עכשיו

בא לי להגיד לך 

שהספיק לי לבד

ו'בוא'.

בוא ככה בהפתעה. בצלצול בדלת לפנות בוקר. בוא ופתח אותה וזרוק אותי על המיטה או הרצפה או מה שיבוא לך והעמד אותי על ארבע או קפל אותי לשש. הרחב את עיניך. הגדל את מי שאני. 

כמו שהיה לי קשה להרדם איתך בהתחלה

ככה נדמה לי שלא אפשרי שארדם הלילה

בלעדיך.

יום עם מקצב די סוריאליסטי, ומה שהכי הייתי רוצה זה להצמד אל הגב שלך עם השדיים שלי. עם השמנמנות שלי. ולהרגיש נכון.

יש רגעים והם לא מעטים, בהם אני תוהה אם ועד כמה אתה אמיתי.

אני מכירה אותך כל כך מעט וכל כך הרבה. 

מאמינה לגמרי, רק מתקשה. 

כדאי שנצבוט אותך, כדי שאהיה משוכנעת. 

כן כן. 

יש לנו מילת בטחון והיא משומשת. 

אני שמחה שכך. ואתה גם, אני מרגישה. 

הספירה לאחור החלה. 

8 ימים.

זה היה סופשבוע שאין לי כח לתאר במילים.

פשוט מצוין. 

אתה לי.

אני מרוממת ומתרוממת מזה זמן מה

והרבה פחות יודעת

או מרשה לעצמי

להחמיא.

אני יודעת

שאתה יודע

שאתה הענק האחד. שלי.

סופסוף עיתון של שישי

בזכות סבתא חביבה שארגנה לי זמן איכות.

רעבה עם כאב ראש

כי לא שתיתי כלום

מלבד מנת

הזרע

של הבוקר.

איזה יופי נמנמת-אתה-אחריה.

'את שקטה'

כן. אני קצת שקטה.

בין המון עבודה, למוסך, לילדים, לסירבולי טאבו ורכישת בית, לטיגון קציצות ולהכנת מוס שוקולד. וגם להאכלת החתולה ולנסיון לטפל בממיר של הוט. 

אני שקטה ורועשת. רוגשת. מחכה וחושבת רק על השעות שלי איתך. אני ישנה היטב בלילות שלך. אני קמה וגם כשאתה לא שם יש עדיין שבבי נוכחות שלך. חלמתי על קוקוס ואצבעות ונדחקתי בינך לבין הקיר הלילה. 

אני שקטה היום. 

כי טוב לי.

ההרגלים שלי משתנים. לאט. או מהר. בעצם מהזהמשנה באיזו מהירות. העיקר שאיי אם צ'יינג'ינג. 

לא חשבתי שסימנים מהיד שלך ירגשו אותי ויעטפו אותי כל כך. סוג של קעקועים דינמיים. שלנו. 

לא היו ימים בהם לא כוון שעון מעורר והגעתי באיחור מחוייכת. 

לא קיללתי ככה בפקקים שעיכבו אותי בדרך לאף אחד.

לא ניהלתי באמת שיחות חתך. כי לא חתכתי. כי לא נשארתי. 

לא ידעתי שאני אוהבת מיצ תפוחים סחוט מיום האתמול.

לא השארתי אף פוסט במצב של טיוטא. אחד כן נשאר כך.

ממרח לימון בנוסח אנגלי

צמיגים חמימים מתחת לשמיכה

הליכה נמרצת אל מול הנוף

ורודים שנהפכו לשחורים

אנשי עבר שמתעניינים

איש הווה

ואני

אוטוטו מתחילה סדנת כתיבה. 

סתם. סתם.

לא כותרות ולא סדנאות. וגם לא מידבר.

סוג

של

אושר

זכיה

כולי

מצליחה לרגע כרגע להבין שאני טובה גם בלא רק

לרפרף.