הייתי

זמן רב שאני רוצה לרזות.

היה ברור לי שבניגוד למתגרשת הממוצעת, זו שמרוב צער מרזה ונהיית גבוהה חטובה ובלונדינית, אני אשלים חסכים.

חצי שנה שאני אוכלת לחם וחמאה. המון לחם וחמאה. ונהנית מכל ביס. ולא שובעת.

השבוע, כשהוא ביקר אצלי, בלי הרבה עניינים, הוא חתך "בכל בוקר שישי אני רוצה דיווח על כמה ירדת". 

כל כך פשוט. כאילו בשבילו. אבל כל כך בשבילי.

ירדתי קילו השבוע.

נהניתי מכל ביס של סלט. מכל כפית של יוגורט.

בעיקר נהניתי הבוקר, כשלא הספקתי לשלוח לו דיווח, והוא הקדים אותי.

בשבילו.

בשבילי.