הייתי

היום למדתי שקעקוע הוא עניין מסובך, דורש תכנון, מחשבה והתחשבות בהערות והארות המקעקעים.

רציתי משפט, על כף הרגל. רציתי היום. כדי שלא אתחרט.

כשהבנתי שזה לא יקרה היום, קרה משהו אחר. בהפתעה. בבהילות רבה. כמו שאני אוהבת.

אני זקוקה למילים והוא לזיון, והנבלה כותב לי "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר". אז הוא נוסע. ונוסע. וכמעט בלי לומר מילה זה נהיה. 

ישר לחדר השינה. מול המראה. תחלצי לי את הנעליים. תפשקי. בהול. דחוף. דוחף. נכנס. יוצא. לאט. מלמד אותי להאט. אני ממהרת. אני נכנסת בעצמי. אני מרגישה אותו דרכי. משמיעה קולות דקה אחריו. מבינה שהזדקקתי בעצמי לזיון. איתו.

אחרי שהוא הולך אני חוזרת לחפש קעקועי מילים על רגליים או ידיים. כבר קצת פחות בבהילות.