הייתי

*אני לא יכולה באמת לא לכתוב. כנראה שאין סיבה אמיתית לחדול*

כמעט ששכחתי כמה מרגש זה לעשות משהו מול מישהו שלישי.

נדמה שזה שנים שלא הצגתי את מעשי בפומבי.

פעם מישהי שאני אוהבת היתה קהל שאהבתי. היום זו היתה אחרת.

כשהזדמנו שעתיים פנויות היום ובתזמון מושלם הוא היה בעיר, נפגשנו בבית שלה.

היא מבוגרת בעשור לערך, ראתה ועשתה כבר כמעט הכל. אבל לא כמוני. בסגנון אחר לגמרי.

אני הכי טובה בלהיות פה שמוצץ ושדיים שאפשר לשחק בהם.

אני אוהבת את המחמאות בדמות הקולות שיוצאים ממנו.

ואת הקולות שיצאו ממנה, כשנגעה בעצמה בזמן שהוא פשוט אסף את התלתלים שלי ובמשך חצי שעה השתמש בפה שלי. ובלשון שלי. ובאצבע שלי.

ויותר מכל אני אוהבת שזה עושה אותי יפה.