לפני 10 שנים. 24 בדצמבר 2013 בשעה 21:20
פעמים בודדות בלבד הייתי ככה. כמו הערב. שרועה על השטיח ומראה עצמי לזה שיושב על הכורסא.
אין לי מושג מה הוא רואה מהמקום הזה ואיך אני נראית. ולא אכפת לי. כשאני שומעת את הנשימות הכבדות שלו אני יודעת כמה טוב שבאתי.
והנעליים. הפתעה שלא הפתיעה אלא שימחה. מידה 39. יש דברים שזוכרים, הוא אומר.
והגבינה המדוייקת בת אלף הימים והנקניק שהחבר הביא.
והנסיעה הביתה במהירות מופרזת.
