הייתי

שנים. שנים שלא הרגשתי משיכה פיזית ממשית. 

לפעמים נמשכתי לסיטואציה. לפעמים למילים שנכתבו. לפעמים לקשר שנוצר. לחיבור שהתחבר. 

הפעם יש פה משהו אחר. הבטן מקרקרת לי. אין לי שמץ של מושג לאן זה ילך, ונקודת הפתיחה שלנו לא שגרתית בכלל, אבל מהסרט האחרון בו ראינו יחד בקולנוע אני זוכרת רק את הצלילים שהיד שלו עשתה כשהעביר אותה על הזיפים. וגם את חום הרגל שלו ליד שלי. זו עם הג'ינס בדיוק כמו שאני אוהבת. 

סקרנית. ובעיקר נמשכת.