הייתי

חברה באה ואני מספרת לה ומסכמת בעצם לעצמי את החודש שעבר מאז אותו לילה שבו נשאר לישון אצלי בפעם הראשונה. מאז היו כבר עוד עשרה לילות.

 זה כל כך אחר. לא ברור. לא מובן. לא נוח בהרבה מובנים. אבל זו פעם ראשונה שבה אני ממש מרגישה. מרשה לעצמי להרגיש. לרצות. לא מפחדת מהפחד.

 קשקוש. מתה מפחד. שונאת להרגיש.