הייתי

אני יושבת ובוהה בים ביום שישי דקה לפני שהשמש נעלמת ומחייכת לעצמי.

מוקפת באנשים. שונים אחד מהשני. ממלאים אותי. כל אחד בדרכו. כל אחד בזמנו. 

כשנרדמתי לפנות בוקר רציתי לא לשכוח את ההבדלים בין איך שהוא הלך לבין איך שהולך האחר. 

קמתי הבוקר וזכרתי. והרגשתי שזכיתי. ביכולת לקבל מכל אחד את מה שהוא רוצה ויכול לתת. לי. ובכלל. 

כמו זיקית. אני מתאימה אותי. 

בבוקר יום רביעי כמעט ריסקתי משקפיים של אחד כשקמתי מהמיטה ובבוקר יום שישי דרכתי בסלון על אטב שהיה אמש על הגוף שלי. בלי כל היסוס אני מזגזגת בין הדמויות. ומאושרת.  

בערב שלישי ישיבה על הספה ופגישה עם חברים ובערב חמישי 'גשי לחדר ותחליפי' נעליים-שמלה-מצבטים-אטבים-שוט ועוד בטח דברים שאני לא זוכרת, אבל גם זו וגם ההיא הן אני.